שָׁמַעְתִּי דֶּלֶת נִטְרֶקֶת בַּחֲדַר-הַמַּדְרֵגוֹת
בַּדִּירָה שֶׁמִּמּוּל
דֶּלֶת מִמִּשְׁפָּחָה טוֹבָה
עוֹד כְּשֶׁהָיְתָה צְעִירָה חִנָּנִית
מַשֶּׁהוּ נִשְׁאַר בָּהּ גַּם הַיּוֹם
בְּקוֹלָה הָאֲצִילִי
עוֹד לִפְנֵי שֶׁהִיא מִתְרַפֶּקֶת
כְּאִלּוּ חַסְרַת אוֹנִים
כְּאִלּוּ רַכָּה אֶל הָאוֹחֵז בָּהּ
בְּרַחַשׁ עָנֹג
מִתְמַסֶּרֶת כִּמְעַט בִּדְמָמָה.
הִכַּרְתִּי דְּלָתוֹת שֶׁכָּאֵלֶּה
לְאַחַר יָמִים רַבִּים
מִישֶׁהוּ הִגִּיעַ אֶל בְּדִידוּתָהּ.

              דן ספרי
                             ©