ואולי רק חלקים ממך אהבו אותי באמת, אולי ידעת לחבק אותי רק
בערך ולהסתכל לי בעיניים רק בחצי מבט.
אולי אני שוב לבד.
אולי זאת אני שלא ידעה איך לתת לך לאהוב אותי, אולי אני זאת
ששתקה יותר מדי, אולי אני הדלקתי את השריפות בעינייך.
אולי גם את פשוט קצת לבד.
גם השקרים הקטנים קפאו כבר מזמן על שפתינו ואת אמרת לי שאת
אוהבת אותי והמילים קפאו והחליקו על שפתייך, התנפצו בינינו על
הרצפה ואת התכופפת בשקט ואספת את השברים בלי אף דמעה בעיניים,
גם אני לא בכיתי.
לא היה לנו סוף ברור מזה, חד וחלק כמו הסכין שאהבת להחליק על
העור, ואת הלכת ממני בלי לחשוב פעמים, בלי להביט אחורה, אולי
גם בלי לזכור.
אף פעם לא חשבתי שאוכל להתגעגע ככה למשהו כל כך מזוייף.