[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שאד ראק
/ Chapter 1





After months of careful planning, the vast land was spread
in front of me. I did it. I got here. The times one can say
I did what I had wanted to do for a long time are rare and
precious. Times one can understand that hopes and wishes are
in reach paint a colorful ray in one's mind. To pursuit  
happiness is not an option but an obligation.
With rhythmic breaths I let out a prayer thanking the world
for its generosity. I'm here.  





If you are able to understand that your stomach is built
from five different parts moving to various directions each
time that angel says a word, you should know what is it to
be close to the woman God intended you. Her wild eyes were
lit with a divine light. She knew exactly what to do.





" We urge you not to push. please. In time all will be
seated. One at a time. Please." - the begging voice of the
driver faded away in the rumble going on in the bus.
Finally I found an empty sit. Once I sat there, I could
think of nothing else but the enchanting woman sited aside
me. She noticed my gaze and smiled. Her eyes scorched me. I
could say nothing, Words were not adequate at the moment so
I closed my eyes pretending to be asleep.
- " Are you ok dear? " - her voice crusted me.
" Sorry ? What ?" - I replied trying to gain some time not
knowing what to say.
- " ahh then you're gonna live" - she laughed suddenly.  
"just that you seem a bit ill that's all. Would you care for
a drink?".
" yes, oh thank you. This would be very nice. thanks" -
unable to understand where  had I found the vigor to replay
such a school-boy's answer, I tried to smile.
May be it's just me but I expected a bottle of water and not
the flask she handed me. There was no way in the world I
could say no to this marvelous creature. I was not the one
to tell her I don't drink. All that was needed is one sip to
get me choking and coughing. I couldn't care less for the
people gazing at me when my lungs demanded air. Her touch,
even though it was swift sudden strokes on my back, made me
feel like a baby cradled by his mother.

" I'm ok. thanks." - I said trying to assert some confidence
to my voice. " it just took me by surprise."
- " you are not from around here but I reckon you'll like
the place. After all it has took a lot from you to come
here." - she said without even asking where did I come from.












End of part I


feel free to respond
also to grammer stuff







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אסור למשטרה
לקחת את החוק
לידיים


ישראל 2001,
האנשים מאחורי
התדמית


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/9/01 20:39
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שאד ראק

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה