אתה הרי ראית אותי
שמעת אותי
הרגשת איך אני מתבוססת
בשלולית האדישות שלך
שואבת כוחות ממעמקים
מחכה לך בלילות שתגיד
רק טעיתי לגבייך
היום אני כבר לא מפחד.
היית השמיים והאדמה שלי
והייתי בשבילך אש שורפת ופוצעת
מלאה במיסתורין
מלופפת על חוט תיל רק כדי לראות אותך
פעם בשבועיים ולתת לך נשיקה
גבוה גבוה
שלפעמים אפילו העננים חייכו.
אתה הרי נגעת בי
כשכבר לא היה לי לאן ללכת
ואת מי לאהוב.
אז אולי אתה לא שורט לעצמך
את הנשמה, כמו שאני מבקשת
ובכל זאת נשארה בך
פיסת חמימות.
אני כבר לא חורקת
לא נושמת כמו שצריך
פעם ביומיים אני עוצמת
ונרדמת, וחולמת עלייך
חוזר ואומר, ושוב חוזר
תאהבי אותי בשקט, מרחוק
ואני אוהב אותך, אל תבכי
העננים מסתכלים... |
