דנה ניל / עד כלות הנשימה |
עם כל יום שחלף הכאב הטשטש
אבל הצלקת תמיד נשארה
אבא מזמן לא היכה אותי
והוא גם לא יכה
אבל קרום דק מצפה
כל מילה, נגיעה ,נשימה
התאבנות מסוימת של הנשמה.
כי בילדות הכל הרבה יותר רך
וכל מה שנשפך
ייספג וייטמע
עד כלות הנשימה.
שנים יעברו
הימים ישתנו
אבל רק צלקת אחת קטנה
עד כלות הנשימה.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|