|
כמנהג הילדים
גם אני מצמידה חוטם לחלון הרכבת הגדול
מביטה בעדו אל העולם הנפרש בפני
נופים נופים, אנשים אנשים
ציפורים חוצות במעופן
את החלון שלי
שדות נחרשים
תאילנדים מנופפים אלי בכפות פתוחות
ואביב נותן אותות צהלה בטבע
פרדסים רחבים פוקחים פרחים לבנים
הממלאים את ריאותיי בריח מתוק ורטוב
ובליבי
קלמנטינות אביונות
תפוזים עניים
עסיס דל
כשאינך
אפריל 2005 |
|
|
אמר לנו - שמעו
חבר'ס יש בלאגן,
אני לא מוצא את
ידי ואת רגלי.
אמרנו לו - שמע,
העלנו במשרד
רעיון מצויין.
למה שלא תתארגן
על איזה משהו
במחשבים האלו?
שהכל יהיה מסודר
ומקוטלג.
אמר - וואלה!
הקופירייטר של
אלוהים מספר את
האמת. כמעט.
נראה אם אתם
ילדים תצליחו
לגלות את מה הוא
סילף? |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.