היית מסתובב בערבים האלו בין כולם
מידי פעם מגניב מבט, לוודא שאני איתך,
שאנחנו עוד חברים.
היינו ממשיכים להתערבב עמוק באנשים
מחבקים ומספרים, בידיעה שישנו חיק שותק וסודי
שכולו שלנו.
עכשיו במקום בו היה חיק, נפערה תהום שחורה וספירלית
המאיימת לעכל אותי לתוכה - אל האיבוד והשקט.
פעם היה מקום לשוב אליו אחרי האנשים
עכשיו אין בית לחיבוקים שלי, למגע שלי
לתאווה שאספתי ונעה בי מעגלים מעגלים
לתשוקה שמדי פעם מניעה זוג אצבעות
לאט לאט על השפתיים
ואני מרגישה את החריצים היבשים מעמיקים
זועקים לפה פקוח, שינשום את האהבה דרכן.
גופי צמא לזמנים בם החזה הרך שלי
היה חיקה הברור של השלווה שלך
הבית לשוב אליו
אחרי הכל
מאי 2005 |
