נועה שכבה במיטה. השעה הייתה 1 ו- 24 דקות לפנות בוקר. בעודה
זעה במיטתה, מנסה לגרום לשינה לבוא ולעטוף אותה, היא עצרה.
הסתכלה על הכוכב המודבק על תיקרתה. היה זה כוכב קטן שקיבלה
כאשר היא עוד הייתה בתנועת נוער, שנתיים לפני כן. מאז קיבלה
עוד כוכבים אבל עד כה הייתה עצלנית מדי לצרף אותם אל הכוכב
הבודד שלה. היא די אהבה את העובדה שהכוכב הזה נצמד אל התקרה.
מיישיר מבט אליה לפני שהיא הולכת לישון. הוספת שאר הכוכבים
תמעיט את כוחו של הכוכב. עד מהרה היא תאבד את מקומו ותשכח איפה
הוא ממוקם. זה יהיה כאילו הוא לא היה. אולי בגלל זה היא לא
רצתה לצרף לו את שאר הכוכבים.  היא הרהרה בכך בעודה עדיין
שוכבת במיטה והשינה המיוחלת לא רוצה לבוא. היא הפנתה מבטה אל
השעון המעורר. שעון גדול, אדום, עם ספרות ומחוגים זוהרים בירוק
זרחני. השעה הייתה 1 ו-32 דקות לפנות בוקר. היא התהפכה על
בטנה, מוכנה לתת עוד הזדמנות לשינה. רגע לפני שהיא נרדמה, היא
התנחמה בעובדה שאולי במקרה שלו הבדידות זה דבר טוב. זה נותן לו
כוח וחשיבות. אפילו אם זה רק על התקרה שלה.