[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אם יש משהו יותר מהיר מהמצאת סמלים אמריקאיים חדשים, הרי זה
נפילתם של סמלים אמריקאיים ישנים. זה התחיל בלינקולן. סמל אנטי
העבדות האמריקאי, לא המכונית. אבל גם המכונית. הוא נרצח, אגב.
זה המשיך לקנדי, הבן אדם שהביא לנו את הירח בעשרת אצבעותיו.
הוא, אגב, נרצח. גם. זה ממשיך וממשיך, סטנלי קובריק, צ'ארלס
שולץ (הוא היה אמריקאי? תנו לי הוכחה), סיינפלד, סטיפן קינג
(שאף אחד לא יגיד לי שהוא בשיאו) ואחריהם הגיעו עוד המון שמות
קונספט, שאין לי מקום לכתוב את כולם. ועכשיו, לקחו לי את מגדלי
התאומים. זין על הפנטגון. זין על הקפיטול. כשאמריקה עולה,
העולם נכנס לעידן זהב חדש. כשהיא יורדת, השמיים נופלים. זה סוף
העולם כפי שאנחנו מכירים אותו, ואני מרגיש נורא.
כשאתה חושב אמריקה, והשאלון מופנה גם לנשים, מה אתה חושב? אתה
חושב עוצמה. אתה חושב ביטחון. אתה חושב גם גזענות, קפיטליזם
וסוכנות ריגול חפרנית, אבל איפה אין דברים כאלה? אם לא התעוררת
ממש ברגע זה מתרדמה של חמישים שנה, אתה יודע שכל הסמליות של
אמריקה ירדה בדיוק לרמת הסמליות של הבואש הבולשביקי המקפץ
המצוי. הקטע הוא שאנחנו מפחדים לא בגלל הבניינים הסמליים שנפלו
או עשרות אלפי האנשים שנהרגו או כמה שזה לא יהיה. אנחנו מפחדים
כי ארה"ב, המגן העולמי האדיר, המעצמה חסרת הפשרות, שלא נכנעת
לטרור (לעזאזל, היא אפילו לא מקבלת טרור), כרגע קיבלה בעיטה
לאשכים, ושני אלה, הענקים, קפצו לה לגרון והם חונקים אותה
ברגעים אלה ממש.
וזה לא שאמריקה עומדת למות. הביצים שלה תקועות לה בגרון, אבל
לבת זונה, שימו לב רבותיי, יש שני ראשים. לטובתנו זה יעבוד כמו
קסם. הם הגדירו אותנו כנאצים מדור שלישי וכל מיני חרא כאלה. כל
המדינות שצעקו עלינו בגלל הטיפול הנוקשה בפלשתינאים יקומו
עכשיו וישאלו, נבוכים:
"רוצים עזרה?"
אבל הקטע פה נהיה פוליטי מדי. אני מנסה להגדיר את הרגשתו של
האינדבידואל, ה-א-פוליטי הרגיל, בן הנוער ההמום ששוכב במיטתו
ומנסה לעכל איך ייראה קו החוף של ניו יורק בלי שני הבניינים
שהפכו לסמל של ניו יורק עוד לפני שקראו לה ניו יורק. משהו חסר
לי, הם יגידו לעצמם. ניו יורק לעולם לא תראה אותו דבר.
אבל בשביל מה אנחנו פה אם לא בשביל לרצות את עצמנו בפירסום
קטן, או יריקת רגשות, דבר שמועיל לכולנו. אני בחרתי באפשרות
השניה. לראשונה אין לי סיכוי.
אז זה הספד לשני הבניינים האלה, שאפילו בעוד עשרים שנה,
כשייבנו אותם בדיוק כמו שהם היו, הם לא יהיו כמו שהיו.
זה נצחון קטן לאנשים שחושבים שעם קצת כוח הם יכולים להשיג כל
מה שהם רוצים, וזה נשמע דבילי, אבל תשוו את זה לבריון הבית
ספרי הרגיל שבועט בלוקרים וגונב כסף לארוחות צהריים מחנונים
קטנים וחסרי יכולת, שיודעים שאם הם ירוצו להגיד למנהל הם יקבלו
את זה בהרבה יותר גדול, ובתחת, מיד אחר כך. וגם זה סמל אמריקאי
ישן, אבל זה, יש לי הרגשה, מאלה שנשארים.

לתאום א' ותאום ב', בחייהם ובמותם, תמיד יישארו תאומים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כולם מתים
בסוף!


פרובוקטור.


תרומה לבמה




בבמה מאז 13/9/01 6:19
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יושי ינון מיטסו

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה