אתם הבטחתם אחווה,
רק רצינו שלווה
והבטחות צריך לקיים.
אחרי דם ומלחמות
מקיימים הבטחות
אבל עדיין שלום אין.
בלי מבט לעתיד
מבפנים זה מפחיד,
מדליקים נרות זכרון
לכל האנשים
שחייהם מקריבים
בשביל להגשים חלום.
בלי עתיד ורוד
זה מרגיז מאוד,
רוצים לחיות בשמחה.
עם שם וזהות
לא רוצים למות,
ופה אין שכחה.
ועל כל חייל
שנפטר ונפל,
נותרה אחריו משפחה.
על כל נר שדולק
אויר חם וחונק,
ומתי תבוא הברכה?
לא רוצים דאגות,
רוצים רק לחיות
בשקט במדינה.
מנגינה חוזרת
ואמא אומרת
בלי חיוך ובלי אמונה,
הילדים של מחר
והעם שבחר
באותו מנהיג שמבטיח,
חותם במסמכים.
אם יקשיב לילדים
ואולי רק כך זה יצליח.
וחוזרות הדמעות,
מתנפצים חלומות,
לא מספרים עוד בדיחות.
והשמש תזרח
והפרח יפרח
אז אולי תקיימו הבטחות?