הקרב היה מהיר ואכזרי. המשתתפים היכו זה בזה בחוזקה ונוצות
התעופפו לכל עבר. אלו שכוחותיהם אפסו יצאו מאזור ההתגוששות
מתנשפים, מחבקים את שארית כלי הקרב שלהם ומשוועים לטיפת מים.
ציפורה, ציפורה, זעקתי אחריה בעוד היא מתרוצצת בין הקהל
כתרנגולת ערופת ראש. "שכחת את הכרית שלך", הוספתי. היא הודתה
לי ונטלה גוש מנומר, מרוט וחסר צורה מדי.

כאדם מן השורה שנזדמן לכיכר רבין לגמרי במקרה, נדהמתי לגלות את
המון האדם המיוזע חובט זה בזה עם כריות. אלו שבאו כשבאמתחתם
שלל כלי קרב מאולתרים לעיתים נפלו על חרבם ומצאו עצמם נחבטים
בחוזקה במקלות העץ שהביאו. אלו שבאו עם כריות נוצות נאבקו
באגרסיביות של טרובדורים עד אשר כריותיהם פקעו ומילאו את
השמיים בעננים קטנים ולבנים שדבקו במתאבקים המיוזעים.

ציפורה היא אישה בת 40, אך היא מלאת אנרגיה כנערה צעירה. היא
מתרוצצת בתוך הקהל, חובטת בסובבים אותה ומדברת בלהט. "אתה
מבין," היא מסבירה לי, "מעולם לא הרגשתי צעירה יותר." "אולי זה
משבר גיל ה-40 - זה מה שאני אומרת לכל מי ששואל, בעיקר כדי
שיעזבו אותי במנוחה." ציפורה מיהרה לתוך עננה של אנשים ואני
נשארתי לבד, מחפש אחר המשמעות של כל המפגן המשונה הזה.

האם ישראל נפלה על הראש, תהיתי. מה יהיה על כל החולים והמסכנים
שאנו מקדישים את זמננו לאירועים חסרי טעם מעין אלו. פעם רצחו
פה ראש ממשלה והיום הזמן מכולה בחוסר תכליתיות שצורמת על רקע
מעמדה של הכיכר. בעודי תוהה על פשר האירועים שמתי פעמי למרכז
ההתרחשות ומצאתי חיילת חביבה בשם דניאל שניסתה לבאר לי את
משמעות הדברים.
"כולם נאבקים זה בזה, בשיניים ובציפורניים, מנסים להעביר את
התקציב, לחבר שקל ושקל, וכאן אנשים עוצרים לרגע ונהנים. במדינה
שהסתגלה לסבל, מעולם לא ראיתי כל כך הרבה אנשים מחייכים." "אתה
מבין," המשיכה, "צחוק הוא התרופה לכל תחלואי החברה."

הרגשתי חבטה קלילה בגבי,  סליחה, סינן לעברי החובט, נער כבן 18
שהציג עצמו כרונן. "תמשיך, תמשיך..." אמרתי לו. "אסור לי להכות
בך," הוא הפטיר. "זה יהיה נגד החוקים, אתה בלי כרית." "אז יש
פה חוקים?" שאלתי. "ברור," הוא אמר. "בכל דבר יש חוקים, כמו
בחיים."
"אז מה אתה עושה פה?" התעקשתי. "חשבתי שהמטרה היא קצת כאוס,
חוסר חוקים ומרידה בממסד!" הוספתי. "אל תגזים," אמר, "המטרה
הראשונה היא לעשות כיף."

ניסיתי לבחון את המצב. אנשים בכל הגילים, בוחרים מקום מפגש
אקראי וחובטים זה בזה עם כריות. אין להם שום דבר משותף מלבד
הנוצות. אחת באה בגלל המחאה החברתית, אחר בא כדי לעשות כיף,
וכולם רוצים להפיג מתחים. הם אמנם לא יודו בזה - אבל במדינה
המטורפת שלנו, כולם מחפשים קצת תרפיה.

הקרב הסתיים, והזכר היחיד לאירועי הערב היו עשרות נוצות שעיטרו
את הקרקע. ההמולה החלה להתפזר, והמשתתפים אחזו בכריותיהם
המפורקות. ניכר כי למרות התשישות והעייפות, כולם היו הרבה יותר
רגועים.

נכתב עבור הסדנה ה-54 - סדנת כתבות הצבע