עדי בן זקן / בנשימות קצובות |
נגעתי בך.
במילים ללא תחתית.
במגדלי בבל
שלא הבנת.
בלילות של חושך
אחזתי בך
חזק
שלא תלכי.
והנה עם אור
יום
תמו כוחותיך
מקופלים ומקומטים
בצדי הדרך.
והותרת בי
את עצמי
שאמשיך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|