אני חולמת בלילה איך זה גדל בתוכי... אני מרגישה שאתה שם...
קטן ולא מורגש... אבל אני כבר חולמת עליך בלילה...

החלטתי שאתה בן... ואני כבר יודעת איך תהיה... ילד שובב עם
עיניים כחולות כמו של אמא... וכשתשאל אותי בעוד כמה שנים איפה
אבא, אני אגיד, כשדמעה אחת תברח לי מהעין, שאבא הלך מזמן...
וזה יותר טוב שאנחנו רק שניים, ככה יותר קל להילחם ברעים...

אבל לפני שתגיע... אני כבר יודעת שאני אצטרך לענות על שאלות
קשות... ואתה אולי לא תדע אף פעם איך חיבקתי אותך בלילה
בחלומות שלי כשאף אחד לא רצה אותך... רק אני...

ולא, תינוק שלי... אתה לא טעות... אתה הפתעה... אתה החלום
שלי... אתה המהות שלי, אני פה רק בשבילך...

אבא שלך לא התכוון... אבא שלך ממש לא תכנן אותך, זה רק רגע אחד
קטן שהוא לא הצליח לעצור... בגלל שכרון חושים אתה פה...

ואני יודעת שאתה עוד קטנטן... פיצפון... בגודל של נמלה... אבל
כבר יש לי שם בשבילך... והחיבוק כבר מוכן... כמיהה שכזאת...
לילד חמוד שלי...
אולי הם ירצו לקחת אותך ממני... הם יכעסו... זה לא הזמן... אבל
איך?
איך אני אוכל לחיות כשאתה לא איתי? כשנלקחת, גור קטנטן של
אמא...

כואב לי... הלב... כואב לי מבפנים... עוויתות מצמררות של כאב
שאני לא יכולה לחשוב עליהן... אתה תסלח לאמא? אתה תסלח לי אם
אני לא אביא אותך לעולם שלא מוכן לקראתך? לאבא שלא רוצה אותך?
כשאף אחד לא מחכה לך חוץ מאמא? הם יעקרו אותך מתוכי... ואני
כבר לא אהיה כמו פעם... כבר לא ילדה...

ובעוד שבוע... כשהדימום יגיע באיחור... אני אחלום איך בלילה הם
לקחו אותך בלי שהרגשתי... כי גם אם אתה לא שם אני כבר אוהבת
אותך...

ילד שלי... קטן שלי... חלמתי אותך? קיוויתי לך? מסרתי אותך?