מוטי בדיוק חזר מיום עבודה מעייף בגן החיות במוצקין, שם הוא
עובד כמנקה כלובים. "זה אחלה כיסוי", כך הוא טוען... הוא סיפר
לנו על איזה מסיבה פרטית אצל לקוח שלו, אז החלטנו ללכת, הרי
אין לנו מה להפסיד חוץ מכמה תאים אבודים שגורלם נחרץ כבר
מזמן...
כשהגענו כולם כבר היו מעוכים על הספות ובאמצע החדר רקדה על
השולחן בחורה ערומה עם פאה. ידענו שהגענו למקום הנכון, שם
אנחנו יכולות לשחרר את השדים שלנו שיסתובבו חופשי על הרצפה.
תוך כדי שאנחנו דוחפות את הסטלה כמה שיותר עמוק, מוטקה מתחיל
לצרוח ומשתטח על הרצפה בטענה שיורים עליו, וידענו שזה הזמן
ללכת. אספנו את השדים, הכדורים וכל סם אפשרי שהיה שם לפני
שנקבל איזה כדור לרקע וברחנו. בדרך הביתה מיקה "אכלה" סרט שאחד
הכדורים פגע בה והיא מדממת למוות, ואני רק חושבת כמה מסוכן ולא
רגיל זה יהיה עם נאכל את כל ה"ממתקים" ונפצח לאט לאט את
הקליפה... כמובן שזה הסתיים בכך שמצאנו את עצמנו מקיאות כל אחת
בתורה, בהתאם לקצב המוזיקה. "אני יודעת על מה את חושבת", אמרה
נאווה בקול מאוכזב ואני בחיוך מטומטם מסתכלת עליה ומנסה להסביר
לה שזה לא מה שהיא חושבת. תוך כדי כך היא מסבירה לי בקול רגוע
ושליו "שהסמים הם בריחה מסוכנת וזה שואב אותך למעגל קטלני שקשה
לצאת ממנו".
זיוני מוח של יום הדין. הרי גם אני וגם מיקה יודעות שהשובר
קופות של נאווה עתידו להיכשל וליפול, והיחידות שיצפו בו הן
המזכירות הצבעוניות מהמשרד שלה...