[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








זה כבר הבגד המי יודע כמה שאני מוציא מהארון על מנת למדוד, אך
שום דבר לא יושב עלי כמו שצריך, לא החולצה ולא המכנס. הצצה
חטופה בשעון מורה כי לא נישאר לי עוד הרבה זמן עד שהוא יגיע
ואני עדיין תקוע כאן מול המראה, הארון פתוח, החדר שלי נראה כמו
אחרי פוגרום ולי עדיין אין מה ללבוש.

עוד אני נובר בארון ומחפש לי משהו ללבוש ואני ניזכר בשיחה
שהייתה לי היום עם אחותי הקטנה (קטנה, בת 16 כמעט). אני מתחיל
לספר לה שהזמינו אותי למסיבה ושם גם אמור להיות לי דייט עם
מישהו שהכרתי באינטרנט ופתאום היא אומרת ''כמו שאני מכירה
אותך, אתה שוב תעמוד שעות מול המראה ולא תמצא שום בגד, קפוץ
לקניון וקנה לך משהו חדש''. ואני, שהארון שלי כבר מתמוטט מרוב
בגדים עונה לה ''אל תדאגי, אני יכול להסתדר עם מה שיש לי, וכי
חסרים לי בגדים יפים?''

ועכשיו, אני מול המראה, אני מבטיח לעצמי בפעם הבאה אני מקשיב
לקולה של אחותי. טוב, אבל עד הפעם הבאה יש זמן, ומה אני עושה
עכשיו? מה אני לובש עכשיו?

מתוך הדממה אני קולט פתאום צפצוף מכונית, אני מציץ מהחלון
ומבין הוא הגיע, שיט... מה אני עושה? בלית ברירה אני שולף
מאי-שם מכנס עור בצבע שחור, מתאים לו גופיה שחורה, שם נעליים
וקצת בושם וזהו, אני מוכן. אני דוהר החוצה, מקיף את הרכב
וניכנס.

''היי, מצטער על האיחור''.
''בסדר, בטח שוב לא ידעת מה ללבוש, אבל אני חייב לציין שתה
נראה נהדר''.
''תודה, ודרך אגב דביר, תודה גם על הטרמפ''.

נסענו מספר דקות כשאף אחד מאיתנו לא מוציא הגה מהפה. כאשר
הגענו נוכחנו לדעת כי רוב מקומות החניה כבר תפוסים, דביר השתחל
לאחד המקומות הנותרים והחנה את הרכב, איחל לי בהצלחה ויצאנו.


היות ואני לא כל כך אוהב לרקוד, החלטתי לשבת על הבר וחיפשתי
בעיניי בחור הלובש מכנס שחור, חולצה לבנה ובנוסף לכל גם יש לו
כיפה על הראש. אני מזמין לעצמי כוס בירה וממשיך לחפש. כעבור
חצי שעה אני מבחין באחד שעונה לתיאור. הוא מתיישב על יד אחד
השולחנות עם כוס בירה ואני מחליט לגשת לבדוק אם זה אכן הוא.
אני מתקרב אליו ושואל ''סליחה, אפשר אולי לשבת?'', והוא, שכבר
ראה תמונה שלי, מזהה אותי מיד ואומר ''בשמחה רבה, אסף''. אני
די המום מהזיכרון שלו אך מתיישב מיד ומושיט את ידי כאומר
''נעים מאוד''. הוא מושיט לי את ידו, ''נעים מאוד, שמי ירון''.


סוף סוף הוא מגלה לי את שמו. אני מספר לו שאני בן 18, לפני
גיוס, מקווה להתגייס לחיל האוויר ולצאת לקורס טייס, כיום אני
עובד כמלצר באולם הנסיכה ו... זהו.
''נחמד מאוד'', הוא עונה, ''אני מקווה שאכן תתקבל לקורס, עד
כמה שאני יודע לא קל להתקבל אליו''.
''כן, נכון אבל יותר קשה לסיים אותו''.
''בכל אופן אני מאחל לך בהצלחה''.

הוא מתחיל לספר לי על עצמו ואני מגלה כי הוא בן 22, לומד
בישיבה בבני-ברק וגם לומד מחשבים. אנחנו ממשיכים לדבר ואני לא
שם לב איך שהזמן עף. לקראת סיום המסיבה הוא מציע לי טרמפ
הביתה, אני חושב קצת ולבסוף מסכים. אנחנו יוצאים לכיוון הרכב
שלו, מזדה כסופה, מודל 2002.

מתחילים לנסוע ואני מכוון אותו לכיוון הבית שלי. כאשר אנחנו
מגיעים הוא אומר לי כי הוא שמח להכיר אותי וכי הוא מקווה לשמור
על קשר ואני משיב לו שכנ''ל גם לגבי. אני מתקרב אליו ונושק לו
על שפתיו, נשיקונת זו נמשכת כמה דקות וכאשר אנו נפרדים אני
יודע טוב מאוד שנשמור אחד עם השני על קשר. כעבור עשר דקות
הטלפון שלי מצלצל וירון על הקו.

''רק רציתי לומר לך שמאוד נהניתי היום ושאני מקווה שנשמור על
קשר''.
''בטח, גם אני נהניתי'', את המשפט האחרון אני אומר תוך כדי
שאני בולע פיהוק.
''טוב, אני לא אפריע לך'', הוא אומר, ''שיהיה לך לילה טוב
ותשמור על קשר''.
אני מבטיח לשמור על קשר והוא מנתק. אני שם את הטלפון שלי על
מצב רוטט ושוקע לשינה טובה ומתוקה. כאשר אני מתעורר אני שם לב
כי כבר יש אור בחוץ. 'מעניין מה השעה', חולפת מחשבה במוחי.
בחצי עין אני מסתכל על השעון התלוי מול המיטה, השעה שתיים
בצהרים.

אני ניגש להכין לעצמי כוס קפה ויוצא למרפסת, שם את הפלאפון על
השולחן, מדליק סיגריה ומתמכר להנאה של קרני השמש. לפתע אני
מתחיל לשמוע זמזום, בהתחלה לא הבנתי מאיפה זה בא, אך לבסוף
קלטתי שזה הפלאפון שלי.
''כן הדס'', אני עונה לשיחה.
''או... מזל-טוב, כבר לא ידעתי על מה לחשוב, אני מנסה לתפוס
אותך כבר מעשר''.
''טוב, מה קרה? רק עכשיו קמתי, הייתי אתמול בדים. שכחת?''
''אהה... וואלה... נכון. זה ברח לי לגמרי. נו, איך היה
הדייט?''
טוב, הדס תמיד הייתה סקרנית גדולה, אך היא גם הייתה הראשונה
מכל הידידות שלי שידעה על הנטייה שלי לגברים.
''נחמד. הוא גדול ממני בארבע שנים ועושה רושם של אחד רציני, לא
כמו כולם''.
''ולא מפריע לך שהוא חובש כיפה? שהוא דתי?''
''לא יודע, זה קצת מרתיע אותי, אך אני חושב על זה''.
''קבעתם משהו?''
''רק שנשמור על קשר''
''אהה, נחמד... ומה אתה עושה היום?''
''נו, באמת, מאיפה אני יודע, רק קמתי''.
''טוב, בסדר. אפשר לחשוב מה כבר אמרתי'', ואני, שלא הרגשתי כל
כך טוב עם התגובה שלי, מיהרתי לתקן את עצמי. ''יש לך רעיון לאן
אפשר לצאת?''
''לא, אבל אפשר לחשוב על משהו''
''סבבה, אז תשמרי על קשר?''
''סבבה''.
''טוב, יאללה, אני נכנס להתלבש''.
''אוקי, ביי''.
''ביי''.

אני מניח את הטלפון בחזרה על השולחן ושוקע לי בכל מיני
הרהורים. עוד אני חושב לי והטלפון שלי שוב מתחיל לזמזם.
''הלו'', אני עונה לשיחה.
''היי, מה שלומך? זה ירון. אני מקווה שלא הערתי אותך''.
''לא. מה פתאום, זה בסדר גמור'', אני עונה לו, ''שלומי מצוין,
איך אתה?''
''ברוך השם, רציתי לברר אם יש לך תוכניות להיום?''
''לא, עדיין לא. למה?''
''סתם, אני נוסע לירושלים וחשבתי אולי תרצה להצטרף אלי''
''לירושלים?''
''כן, יש לי שם כמה סידורים. אז מה אתה אומר?''
''בסדר, אין לי בעיה. אז מתי נוסעים?''
''עוד רבע שעה אני אצלך, בסדר?''
''בסדר גמור אפילו''.
''בסדר, אז נתראה''.
''אוקי, ביי'', והוא מנתק.

לאחר כעשר דקות בערך הוא הגיע. עקפתי את הרכב ונכנסתי.
''היי, מה קורה?'', הוא שאל מיד אחרי שהתיישבתי.
''בסדר, או איך שאומרים אצלכם, ברוך השם''. ירון, שלפני רגע
ניראה רציני, חייך פתאום.

התחלנו לנסוע, במערכת התנגן דיסק דתי בקצב מזרחי, דבר שרק
הזכיר לי עם מי אני נמצא. לפתע שמתי לב כי השיר המתנגן הוא עם
הלחן של השיר ''אני שטה'' של זהבה בן.
''השיר המקורי יותר יפה'', אני שובר שתיקה ארוכה.
''מה? לא הבנתי'', הוא מסתכל עלי בחצי עין.
''אמרתי שהשיר המקורי יותר יפה'', חזרתי על עצמי.
''איך הוא ניקרא ושל מי הוא?'', הוא שואל ואני שם לב כי הוא
באמת רוצה לדעת.
'''אני שטה' ושרה אותו זמרת בשם זהבה בן. שמעת עליה?''
''אני חושב שפעם שמעתי שיר שלה''.
''יש אנשים שמחשיבים אותה למלכת הזמר המזרחי, אחרי זוהר
ארגוב'', הסברתי לו.
''פתח את התא כפפות, יש שם כל מיני דיסקים, אם אני לא טועה יש
שם גם דיסק אחד שלה. תביא אותו''.
אני מחפש ומוצא את הדיסק ''מלך אמיתי''. אני מחליף את הדיסק
הישן בדיסק החדש.

''עכשיו תשמע את השיר המקורי'', אני אומר לו ושם את שיר מספר
עשר. השיר מתחיל להתנגן.
אנחנו מקשיבים לשיר מבלי שאף אחד מאתנו מדבר. כשהשיר נגמר אני
מחזיר את הדיסק לשיר הראשון והשתיקה שוב משתלטת על שנינו.
''רציתי שתהייה לי מלך אמיתי, לקום בבוקר לתת את נשמתי...'',
מתנגן השיר.

''תגיד, אסף, אתה באמת חושב שאהבה יכולה להיות כל כך עזה עד
כדי כך שכל אחד רואה את השני כמו מלך?'', הוא שואל פתאום.
''תראה'', אני עונה לו ''אם מצאת לעצמך מישהו ואתה כל כך אוהב
אותו, עד כדי כך שאתה מוכן לתת לו את החיים שלך ולהעניק לו
עולם ומלואו, זו אהבה עזה. ואם זה הדדי אז... כן, כל אחד רואה
את השני כמו מלך''.
הוא שותק קצת, מנסה לחשוב על מה שאמרתי, ולבסוף אומר ''רגע,
ומה קורה כאשר אחד שהורגל למשהו מסוים בחיים פוגש מישהו שהורגל
למשהו אחר לגמרי?''
''זה כמו גבר שמכיר בחורה. הם לא רצים מיד לרבנות ומתחתנים,
קודם כל הם מכירים אחד את השני, כל אחד לומד להכיר את השגעונות
של השני, אם נראה להם שהם יוכלו לחיות אחד עם השני למרות הכל,
הם עוברים לגור ביחד. קאפיש?''
''אני חושב שכן'', הוא עונה מהורהר ושוב אני לא מפריע לו
לחשוב.

''ומה קורה עם אחד שבחיים לא היה עם גבר, ולמרות הכל המשיכה
שלו לגברים היא יותר חזקה מאשר לנשים?'', הוא שוב שואל.
''אני חושב שהעצה הכי טובה זה לנסות, פשוט שינסה, שיכיר מישהו,
יצא איתו ויבדוק את זה. אם מתאים לשניהם אז אחלה, ואם לא
אז...'', אני חושב איך לסיים את המשפט ושוב הוא מפנה שאלה.
''ומה קורה עם הכרתי מישהו ויש לי רגשות כלפיו ואני לא יודע
איך להגיד לו את זה?''
''פשוט מאוד'', אני עונה, ''תגיד לו את זה בצורה הכי ישירה
שיש, במקרה הכי גרוע, תגלה שאין קליק, שאין אהבה''.

אני מסתכל עליו וכנראה שאני מאוד עייף, כי אני לא מבין לאן הוא
מנסה לחתור, אך אני מבחין כי ידיו שאוחזות בהגה קצת רועדות,
ולפתע הוא אומר ''טוב, אסף, אני לוקח את העצה שלך, אז...
תראה'', הוא מתחיל לגמגם, ''אני יודע שאולי אני אשמע אידיוט או
לא נורמלי, אך... אני... א...ו...ה...ב... אותך ואני אשמח אם
תיתן לי לנסות להיכנס אתך לקשר'', הוא אומר.

אני, די המום מהסגנון הכל כך ישיר שלו, לא יודע מה להגיד, רק
מסתכל עליו בפה פעור...
''תראה'', אני אומר לבסוף, ''אני לא יודע, כי אם לומר את האמת
אני די מפחד להיכנס לקשר עם מישהו דתי. אתה מבין?''
''לא. אני לא חושב שאני מבין אותך''.
''תראה, ירון, הציבור הדתי הוא ציבור מאוד... קפדן, אתה למשל
לא תשב איתי ביום שבת ותראה איתי איזה סרט טוב בטלוויזיה.
נכון?''
''אפשר לומר...'', הוא עונה ושוב שותק.
''אך אני יכול להבטיח לך שאני אחשוב על זה'', אני אומר לו.
הוא מחייך וממשיך לשתוק.



''הלו''.
''היי, איפה אתה?''
''אני בבית. למה?''
''כי הייתי אצלך מקודם ולא היית''.
''אהה... הייתי עם ירון בירושלים וחזרתי לפני רבע שעה''.
''ירושלים? מה עשיתם בירושלים?''
''סתם, הוא נסע לכמה סידורים וביקש שהצטרף אליו לנסיעה.
מבינה?''
''כן''.
''אחלה''.
''נו... ואיך היית הנסיעה?''
''בסדר''.
''מה קרה?''
''שום דבר חמודה, אבל באמת שאין לי חשק לדבר על זה''.
''אסף, מה קרה?''
''שום דבר דסי חמודה, באמת''.
''אז למה שלא תספר לי מה היה?''
''כי פשוט לא ניראה לי שיצא מזה משהו''.
''מה? למה לא?''
''די אין לי כוח לדבר על זה''.
''טוב, מה איתך חוץ מזה?''
''הכול בסדר, מה קורה איתך?''
''הכול אחלה, אתה מצטרף אלינו לטיול קטן?''
''טיול? לאן? מתי?''
''עוד חצי שעה אנחנו הולכים לטייל קצת על הטיילת. רוצה
להצטרף?''
''בכיף''.
''זה יעזור לך קצת להחליף אווירה''.
''אני מקווה'', אני אומר בחיוך.
''אני שמחה לשמוע שאתה מחייך קצת ו... אסף?''
''כן דסי''.
''אל תדאג, יש עוד המון דגים בים הוא לא הדג היחיד. תאמין
לי''.
''אני מאמין, פשוט קצת נימאס לי להיות כל הזמן לבד''.
''אני לא יודעת מה לומר''.
''אני לא צריך שתגידי משהו, אני רק צריך שלא תלחצי עלי לספר מה
היה היום בנסיעה''.
''בסדר גמור''.
''אחלה אז תוכלי לצלצל אלי עוד חצי שעה?''
''בהחלט''.
''סבבה, אני הולך קצת לנוח''.
''טוב, ביי בינתיים''.

אני נשכב על המיטה וזורק את הפלאפון הצידה. הראש שלי מתפוצץ
מרוב מחשבות.
לאחר כדקה שאני שוכב ללא מעש אני לוקח את הפלאפון ומחייג
לידידה טובה שלי.

''הלו''.
''היי ספיר, מה נשמע?''
''בסדר אסף, איך אצלך?''
''בסדר. עד כמה שאפשר. אולי את יכולה לעזור לי במשהו?''
''בכיף, אני מקשיבה''.
''טוב, אז ככה, אתמול הכרתי מישהו נחמד במסיבה, אבל לא ניראה
לי שיצא מזה משהו''.
''למה אתה חושב?''
''כי הוא חרדי, את יודעת, מאלה שגרים בבני-ברק החרדית.
מבינה?''
''ואתה רוצה להגיד לי שלא ידעת את זה מראש''.
''לא. לא ידעתי מזה''.
''מותר לשאול איך הכרת אותו?''
''הכרתי אותו דרך האינטרנט. למה?''
''ואתה רוצה להגיד לי שלא ראית תמונה שלו לפני הפגישה?''
'היא צודקת', אני חושב לעצמי, 'ממתי אני נפגש עם מישהו לפני
שאני רואה תמונה שלו, אני אף-פעם לא הולך לפגישות עיוורות. מה
קרה הפעם?'
''אתה איתי?''
''כן. אני רק חושב על איך שהדרדרתי למצב הזה שאני הולך לפגישה
מבלי לראות תמונה לפני-כן''.
''אסף, אני לא התכוונתי שתתחיל עכשיו לרדת על עצמך חמוד''.
''אני יודע, אבל זה הורג אותי המצב הזה''.
''אתה רוצה אולי לספר לי על הפגישה שלכם אתמול?''
''נפגשתי איתו אתמול במסיבה שהייתה בדיפ, ואם לומר את האמת הוא
די מצא חן בעיני, בסוף המסיבה הוא אפילו הציע לי טרמפ הביתה,
היום הוא התקשר אלי ואמר לי שהוא צריך לנסוע לכמה סידורים
לירושלים ושאל אם אני רוצה להצטרף והסכמתי''.
''נו... ו...''
''במהלך הנסיעה דיברנו קצת, ואז הוא אומר לי פתאום שהוא אוהב
אותי ואז פתאום נפל אצלי האסימון שבעצם הבחור שלידי חובש כיפה
שחורה על הראש וזה הרתיע אותי מאוד. מבינה?''
''כן, אבל, אבל אמרת שהוא מצא חן בעיניך?''
''בהתחלה? כן מאוד''.
''ואמרת גם שבנסיעה שלכם היום לירושלים הוא אמר לך שהוא אוהב
אותך?''
''כן''.
''אז אני לא מבינה דבר אחד''.
''מה את לא מבינה?''
''אם הוא מוצא חן בעיניך ואתה מוצא חן בעיניו אז אני לא כל-כך
מבינה מה הבעיה כאן''.
''תגידי, כבר אמרתי שהוא עם כיפה שחורה??''
''כן, כבר אמרת את זה אבל אני לא מבינה אם יש כימיה ביניכם מה
מפריעה לך הכיפה שלו?''
''תסכימי איתי שאני לא אוכל לעשות איתו דברים שאני יכול לעשות
עם אחד חילוני''.
''למה אתה מתכוון?''
''אני מתכוון למשל שאני לא אוכל לשבת איתו ביום שבת ולצפות
באיזה סרט טוב. את מסכימה איתי?''
''אממ... יש בזה משהו אבל...''
''אבל מה?''
''אתה לא יכול לדעת מה יוליד יום. נכון? הרי עד כמה שידוע לי,
לפי התורה אסור לגבר לשכב עם גבר, ואם הוא כבר עשה את הצעד הזה
אז לדעתי לא רחוק היום הזה שהוא יוריד את הכיפה מרצונו החופשי.
מבין?''
''את באמת חושבת?''
''כן. תסתכל על זה, ותראה שזה בהחלט אפשרי''.
''יש בזה משהו, ו...''
''ו... מה?''
''את בבית?''
''כן, למה?''
''אז אני עוד מעט חוזר אליך, אני רוצה להתקשר אליו''.
''סבבה, אז אני מחכה לטלפון''.
''אוקי, ביי בינתיים''.

אני מנתק את השיחה עם ספיר ומחייג לירון.

''הלו''.
''היי, זה אסף, אני מפריע?''
''לא, מה קורה?''
''הכול בסדר, רציתי לשאול אותך אם בא לך להצטרף אלינו לטיול
קטן?''
''טיול?'', הוא שואל כלא מבין.
''כן, אני יוצא עוד מעט לטייל עם חברים שלי על הטיילת, וחשבתי
אולי תרצה להצטרף. מה אתה אומר?''
''לא עזוב, אני לא רוצה להפריע לכם בטיול, לך ותהנה''.
''מה קרה?''
''כלום, רק שחשבתי לעצמי שלא תרצה לצאת עם בחור דתי. מבין?''
''תראה ירון, חשבתי על זה ואני חושב שיש לנו עוד על מה לדבר אז
חשבתי אולי להזמין אותך לטייל איתנו ובאותה ההזדמנות גם לדבר
איתך קצת. מבין?''
''על מה יש לנו עוד לדבר שעוד לא דיברנו עד עכשיו?''
''עוד לא דיברנו על הרבה דברים, ואני לא חושב שזה לטלפון, אז
מה אתה אומר?''
''מתי אתם יוצאים?'', הוא שואל בלית ברירה.
''עוד כרבע שעה, משהו כזה. אתה בא?''
''ייקח לי משהו כמו 20 דקות. איפה אני מוצא אתכם?''
''תגיע אלי הביתה, אני מחכה לך כאן. בסדר?''
''בסדר, אני יוצא עכשיו''.
''טוב. אני מחכה לך''.
''אוקיי, ביי בינתיים''.



"אסף" שמעתי את אחותי קוראת לי.
יצאתי מהחדר לראות מה היא רוצה ואני רואה את ירון עומד בסלון
ומשפיל את מבטו לרצפה.
הובלתי אותו לחדר שלי וסגרתי אחרי את הדלת תוך כדי שהוא מתיישב
על המיטה וסוקר בעיניו את החדר.
"על מה רצית לדבר?" הוא שואל פתאום
"עלינו" אני עונה לו
"מה יש עוד לדבר עלינו שעוד לא דיברנו עליו?"
"אני אוהב אותך" אני מוצא את עצמי עונה לו
"ואני אוהב אותך" הוא משיב לי "אני חושב. מעולם לא ידעתי מהי
אהבה" הוא אומר לאחר כמה שניות של שתיקה
"בוא ננסה את זה ביחד" אני עונה
"אני מסכים" הוא עונה ולראשונה באותו ערב הוא מביט עלי
"א-ס-ף" אני שומע שקוראים לי מבחוץ
"נצא?" אני שואל אותו
"כן" הוא עונה בחיוך
בחוץ אנחנו פוגשים את דסי ועוד כמה חברים. אני מכיר בינם לבין
ירון. אנחנו מתחילים ללכת לכיוון הטיילת. החבר'ה מקדימה ואני
וירון מתעכבים קצת מאחורה אוחזים ידיים.
"רק כאן אני מסוגל לזה" הוא אומר לי פתאום לאחר מס' דקות של
שתיקה
"מסוגל למה?" אני שואל אותו בפליאה
"ללכת עם מישהו יד ביד. בבני ברק היו הורגים אותי בגלל זה" הוא
אומר לי בחיוך ואני מחזיר לו חיוך.
אנחנו ממשיכים ללכת עוד כמה דקות ככה בשתיקה הדדית ולאחר מס'
דקות הוא שואל אותי אם בא לי קצת לרדת לחוף ואני מסתכל עליו
כלא מבין.
"בא לי להיכנס קצת למים" הוא מסביר לי
"בכיף. בוא" אני עונה. רץ להיפרד מהחבר'ה מקדימה ויורד עם ירון
לחוף. שם אנחנו נעמדים כמעט על שפת המים, מורידים בגדים ורצים
לתוך המים הקרים. השתוללנו כמו שני ילדים קטנים.
לאחר כרבע שעה יצאנו בחזרה לחוף והתיישבנו על החול הרך כדי
להתייבש ברוח הצוננת. אני מביט על ירון ורק עכשיו אני קולט
איזה גוף יש לו. תמיד חשבתי כי לדוסים יש גוף כזה... נו איך
להגיד... נו אתם יודעים.... רופס... אבל אצל ירון זה היה אחרת.
היו לו שרירים.
הגלים היו די רגועים, ירון הסתכל בי, ואני, הסתכלתי בפנים שלו.


היה די חשוך, כמעט ולא יכולתי לראות אותו, ירח לא היה בשמים
ונשארנו יושבים אחד מול השני, מנסים להבחין במשהו מבעד לאפלה.

''מה לא נורמלי בך?'' הוא שאל
''באמת, מה?'' עניתי
הוא התרומם, לפי הרעשים של האבנים, ובא והתיישב לידי.
''בי לא נורמלית הזרוע, שלא יכולה להגיע למצב של 180 מעלות.''
הוא אמר
''ואצלי?''
''אצלך...''
''נו?''
''אני לא מעיז להגיד''
''תראה, או שתאמר או שאני יטביע אותך במים''
''אטביע''
''נו...''
שתיקה.
קפצתי עליו, משכתי אותו אל המים. הוא ניסה להתנגד, לדחוף אותי
למים. הגענו לחצי מטר מהמים, ושאלתי אותו אם הוא אומר עכשיו או
שהוא נכנס.

''טוב, אבל בתנאי שלא תכניס אותי למים אחר-כך'' הוא אמר
''אולי כן ואולי לא, אני יחליט אחר-כך'' צחקתי
''אחליט''
איימתי לזרוק אותו למים.
''טוב, טוב, הנה, אני אומר, התחת שלך לא נורמלי''
''מה, מה מה?''
''התחת שלך...''
''את זה שמעתי, למה אתה מתכוון?''
''התחת שלך עגול, חצי עיגול מדויק, מתחתית הגב ועד לירך, פשוט
חצי עיגול''
''אז מה?''
''לאף אחד אחר אין כזה דבר, אז אתה לא נורמלי''
''מה שהיה להוכיח?''
''מה שהיה להוכיח''

התרחקנו מהמים. ותוך חמש דקות נרדמנו. זאת אומרת, ירון נרדם.
לפי הנחירות שלו הוא היה לפחות באמצע החלום השביעי. אני, לעומת
זאת, חשבתי על התחת שלי.
ואולי, ואולי ירון עובד עלי? אולי לכל אחד יש כזה? אני חייב
לבדוק.
התרוממתי בשקט. ירון המשיך לנחור, בשקט ולאט התקרבתי אליו. היה
לילה חם, והוא ישן על הגב על החול. התיישבתי בשקט לידו,
והושטתי את היד למכנסיים שלו.
ירון המשיך לנחור.
שלחתי יד לרוכסן של ירון, ופתחתי אותו, לאט, והשתדלתי שלא לגעת
בו ממש. כשסיימתי לפתוח, הורדתי קצת את המכנסיים.
ירון המשיך לנחור.
החזקתי בצדדים של התחתונים, משכתי אותם קצת, הכנסתי אצבע
לגומי, ומשכתי למטה.
ירון המשיך לנחור.
הזין שלו שכב בשקט, התרומם וירד, כאילו נושם. על פי ההערכה
שלי, הוא היה בגודל שהזין שלי היה - חמש עשרה עד שבע עשרה
סנטימטר בגודל מרבי. סובבתי לאט לאט את הגוף התחתון של ירון
ביד אחת, ואת החזה ביד השניה.
ירון המשיך לנחור.
התחת שלו היה חלק, כמו שלי, הנשימות שלו הרימו והורידו את התחת
שלו, אבל לא ידעתי אם זה דומה לשלי או לא.
ירון המשיך לנחור.
החלטתי לשכב לידו, להוריד את המכנסים והתחתונים שלי ולהשוות.
התפשטתי.
ירון המשיך לנחור.
שכבתי לידו, והסתכלתי אחורה.
ראיתי שהתחת שלי באמת יותר גבוה משלו, וכנאה שהוא באמת צדק,
חצי עיגול מושלם. ''אוף, למה יש לי כאלה חסרונות!'' סיננתי
לעצמי בשקט.
ירון הפסיק לנחור.
הסתכלתי עליו. הוא הפנה את הראש שלו אלי, ושאל אותי מה לעזאזל
אני חושב שאני עושה.
''רק בדקתי אם אמרת את האמת''
הוא נעמד, וראיתי שהזין שלו עומד.
התכופפתי והתחלתי ללקק לו את התחת.
זו הייתה הרגשה כל-כך נעימה, והוא לא יכל להוציא מלה מהפה.
הכנסתי את הלשון שלי לחור שלי, וליקקתי וליקקתי, וחשבתי שהוא
מתפוצץ. המשכתי ללקק ואז הכנסתי לאט לאט אצבע לתוך החור, תוך
כדי שאני מלקק מסביב.
המשכתי להחדיר את האצבע, ולסובב אותה במקום, ועדיין המשכתי
ללקק.
''אני לא...''
''מה?''
''לא חשוב''
''מהר או לאט?'' שאלתי
''מהר'' הוא ענה כנראה שלא העז למשוך את זה יותר מדי.
תוך עשר שניות, הזין שלי היה בתוך התחת שלו, נכנס ויוצא, קורע
אותו.
הוא נאנק.

ואז הרגשתי שזה בא לי, עולה מתוך הבטן, עובר בצינורות, ואז זה
יצא.
כל הזרם של הזרע שלי יצא על הגב שלו, שוטף אותו בצבע לבן.
ואז גם הוא גמר.



כמו מתוך חלום שמעתי צלצול טלפון ולמרות שידעתי כי אינו הטלפון
שלי התעוררתי.
לאחר מס' שניות שאני מסתכל על הבחור שישן לידי הבנתי כי מה
שקרה אתמול לא היה חלום.
הטלפון המשיך לצלצל אך לאחר מס' רגעים הפסיק ואני כבר חשבתי
לחזור לישון אך שוב אותו טלפון חזר לצלצל.
"ירון, ירון קום. אני חושב שיש לך טלפון" ניסיתי להעיר את ירון
והוא חצי ישן וחצי ער מגשש לעבר הכרית עליה שוכב ושולף מתחתיה
טלפון נייד ועונה
"כן" אני שומע אותו עונה לשיחה ומאזין לשמוע את בן-שיחו
"כן אני עוד ישן"
"אמרתי לך אתמול שכנראה אני אשאר לישון אצל חברים"
"טוב. בסדר. אני עוד מעט מגיע" הוא אמר, ניתק את השיחה ונשכב
על הגב ועיניו מביטות לתקרה.
"מי זה היה?" אני שואל אותו
"אבא שלי. הוא רוצה שאני הגיע מיד הביתה"
"קרה משהו?"
"הוא כועס על זה שלא חזרתי בלילה הביתה" הוא אומר ושותק
"בא לך להכין לי קפה?" הוא שואל לאחר שתיקה דיי ארוכה
"כן, בוודאי" אני עונה לו ומזדרז לקום אך הוא מושך אותי אליו
ומנשק אותי
"בוקר טוב" הוא אומר לי לאחר הנשיקה
"בוקר טוב" אני עונה לו בחיוך
אני ניגש להכין לו קפה עם ארוחת בוקר קלה בזמן שהוא ניגש לשטוף
פנים
תוך כדי שאני מכין קפה לשנינו הטלפון שלי מצלצל.
"הלו" אני עונה לשיחה"
"בוקר טוב, מה נשמע?"
"הכול טוב הדס. איך את?"
"וואלה הכול בסדר. תגיד, בא לך אולי לקפוץ אלי?"
"בכיף. אני אבוא עוד מעט עם ירון. רק נוכל משהו. הרגע קמנו"
"אהה... אין בעיה. אני מחכה לכם"
"אוקי"
"ביי בנתיים"
"ביי"



"היי, בוא כנס" היא אמרה ברגע שפתחה את הדלת ואני נכנסתי "איפה
ירון?"
"הוא היה חייב לנסוע הביתה"
"אהה הבנתי. אתה חושב שקרה משהו?"
"וואלה לא יודע. אני מאוד מקווה שהכול בסדר"
"תשתה משהו?" היא שאלה ברגע שהתיישבנו בסלון
"כן. משהו קר. חם נורא בחוץ"
"יש תפוזים, לימונדה, קולה או סתם מים קרים. מה אתה מעדיף?"
"תביאי לימונדה, ואם אפשר עם קרח"
בזמן שאני מחכה שהדס תחזור מהמטבח עם השתייה אני מעיין בעיתון
אשר מצאתי מונח על שולחן הסלון.
"אין שום דבר מעניין הבוקר" אמרתי להדס
"דווקא יש" היא אומרת לי תוך כדי שהיא מניחה את הכוסות על
השולחן ומחייכת
"אין" אני חוזר על מה שכבר אמרתי "העיתון יבש הבוקר"
"זהו, זה בגלל שאני עוד מתלבטת האם להדליף לעיתון את השמועה
ששמעתי"
"מה שמעת?" אני שואל מופתע
"אתה וירון" היא אומרת במין חיוך ממזרי שכזה
אני לא מספיק לענות לה ונשמעות דפיקות בדלת. הדס ניגשת לפתוח
"הו, היי" אני שומע אותה אומרת לאחר שפתחה את הדלת
"כן. הוא פה"
"כמובן. בוא כנס"
רגע לאחר מכן אני רואה את ירון פוסע לעבר הסלון, מתיישב על
הכורסא הראשונה ומתחיל לבכות
"ירון מה קרה?" שאלתי והדס הלכה להביא לו טישו אך ירון לא
עונה.
התיישבתי ליד ירון, מלטף את שערו ומנסה להרגיע אותו. אך ירון
פשוט יושב ובוכה.
פתאום קלטתי אותו אומר פתאום מתוך הבכי אך לא הבנתי מה אמר
"מה אמרת ירוני?" שאלתי אותו תוך ליטוף ראשו
"עזבתי את הבית" אמר. חזר כנראה על מה שאמר מקודם
"מה?"
"מה מה?" הוא שואל אותי בתוקפנות אך מיד נסוג בו "אני מצטער,
פשוט הגעתי הביתה ואבאב שלי מיד התנפל עלי בשאלות איפה הייתי,
מה עשיתי, עם הסתובבתי, איפה ישנתי. ניסיתי לשקר לו אך כנראה
שאני לא יכול לשקר לאבא שלי בקטע הספציפי הזה כי הסתבר לי
שמישהו ראה אותנו אתמול בטיילת וסיפר על זה לאבא שלי"
אני מסתכל עליו כלא מאמין
"מה הוא יודע, אבא שלך?"
יותר מידי" הוא אומר ולראשונה מאז הגיע לביתה של הדס הוא מסתכל
עלי ועינייו מלאות דמעות
"ברגע שההוא קלט שזה אני זה שמסתובב על הטיילת הוא פשוט עקב
אחרינו כך שהוא פשוט ראה הכל ואת כל מה שהוא ראה הוא סיפר לאבא
שלי"
"ומה אבא שלך אמר לך?" שאלה הדס
"הוא רתח מזעם ואמר לי שאם זה נכון מה שהוא שמע שאקום והעזוב
מיד את הבית וזהו. את ההמשך אתם כבר יודעים"
"אז אתה רוצה להגיד שהוא גירש אותך מהבית???" שאלתי מזועזע
וירון הרכין את ראשו. הבנתי שכן.
"אני לא יודע מה לעשות עכשיו" הוא אמר פתאום תוך כדי שהבכי שלו
מתגבר שוב
"מה הכוונה אתה לא יודע מה לעשות עכשיו?" שאלתי אותו והרמתי לו
את הראש כך שייסתכל עלי
"לאן הלך?"
"מה הכוונה לאן תלך? אני לא אתן לך להסתובב ברחובות רק בגלל
ש... שאבא שלך החליט לזרוק אותך מהבית" אמרתי לו בנחישות
"אז מה אתה מציע לעשות?"
"תבוא אלי. תגור אצלי. המשפחה שלי תשמח מאוד לקבל אותך. ראית
כבר איך המשפחה שלי קיבלה אותך יפה" אמרתי לו וחייכתי ולראשונה
מאז הגיע גם הוא חייך
"אתה באמת חושב שזה אפשרי? לא כדאי שתדבר על זה קודם כל עם
ההורים שלך לראות מה הם אומרים על זה?"
"אין צורך לדבר איתם אבל אם זה ירגיע אותך אני מוכן עכשיו
להתקשר לאמא שלי ולדבר על זה איתה. בסדר?"
לא המתנתי לתשובתו של ירון אלא מיד לקחתי את הפלאפון שלי
וחייגתי למשרד של אמא שלי

מה תהיה תגובתה של אמא של אסף?
האם ירון יעבור לגור אצל משפחתו של אסף?
האם משפחתו של ירון תחזור בהם?
כל זה ועוד בפרק הבא של בדלתיים סגורות







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
די... אני עוברת
להשתמש ב"נוהל
שכן" אפילו
שאסור - מצידי
שישכנע אותי
לצאת...








שכנה של דודי
בלסר


תרומה לבמה




בבמה מאז 1/5/05 20:28
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
פרי אנג'ל

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה