החושך יורד, מגיע הלילה,
הרחובות ריקים, אנשים בבתים,
ואני עובד, לא מפסיק,
וראשי משוטט במחוזות אחרים,
מטביע את העצב,
בעוד כוס של אלכוהול,
עד שיקהה הכאב,
שאפסיק כל כך לסבול
מתעורר בי געגוע, לימים רחוקים,
את החלק החסר מילאה אז התמימות,
ואהבנו באמת, ממש כמו זוג יונים,
לפני שהתום, הוחלף בים של אטימות.
צועד קדימה, צעד מהוסס,
לא בטוח שאמצא קרקע כשאנחת,
לעבר דמותך שהולכת ומתרחקת,
לעבר דמותך, אהובתי האחת.
וזה שיר של לילה, כשהראש כבר חלול,
והלב מדבר וכותב,
וזה שיר חסר היגיון,
זה שיר על בחור שאוהב... וכואב.