עדי גרינברג / לכבודך |
וכמוהו אני לבושה לבן.
נרות קטנים פזורים על תחרה עדינה,
בקבוק זכוכית אדום על שולחן עץ כהה.
נעימת הציפורים מלווה,
עצי הצפצפה מצפים לבואך.
רוח קרירה פורטת על הבמבוק הזקן,
מסמלת את רדת החשכה.
שמש אדומה בדרכה מטה, עדיין ממתינה.
אפו של הארנב יצא מהמחילה,
דמעה שקופה.
אהובי?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|