כשהיא קרובה אליי
ומחייכת,
היא כמו פיה טובה
שמגרשת את השדים
מעל כנפי נשמתי.
היא מפזרת את החושך הרע
ומביאה חושך אחר,
חושך של התחלה חדשה.

ובערוב היום,
כאשר הרוח מלטפת
את פעמוני המגדל,
היא תשמור
שהשמש לא תגווע ותיעלם
מן השמיים.
היא תלבש לבוש מלכות זורח
שיאיר את נפשי
ויביא את האור הנצחי
אל מזבח חיי.

היא רוח חמימה
שמביאה את רגעי התום
והשקט,
היא סלע מגונן,
היא שומרת נפשי.

היא אור,
היא חושך,
היא תהום,
היא מצוק,

היא מלאך צחור ששומר
על צלם העולם.


21-26.3.2005