ניקול עילם / סגנון |
ככה
שלווה וכמעט
מאושרת
כולם סובלים
נורא
לא סובלים
שיש לי
חיוכים גם בחושך
וגם המילים בוגדות בי
מעדיפות את העצב
שהיטבתי לתאר
וכל המשפטים
מתהווים
להישבר
זוכרים איך ידעתי לעקם
שפתיים
ומבט
ואת הזרוע עד שכאב
לי לאהוב ככה
כמו כלבלב
שהרצועה שלו תמיד קצרה
מידי
מסתבכת ברגליים
אני כבר לא נוסעת ברכבת לבד
הוא מוכן לחבק
בלי לרסק
צלעות
ואחרי שהוא מתנשף ונרדם
אני מרשה לעצמי
ועדיין
לא מוכנה לבקר בקבר
המילים הצפויות
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|