את אומרת שאת אוהבת אותי.
ואני אומר שאני אוהב אותך.
את אומרת שאם אני אלך את תשברי.
אני אומר שגם אני.
והכל... הכל בתוך מרווח הטעות.
אומרים, אז מה?
והגעתי למסקנה שאם תלכי אני אשאר לבד.
לא ידעתי את זה עד עכשיו.
ואם אני אלך, אז אני אהיה לבד.
והכל בתוך מרווח הטעות.
אולי אני טועה, אולי אם אני אלך אני אהיה מוקף...
ואם את תלכי אולי תרד לי האבן מהלב,
זאת שאני אפילו לא בטוח שהיא שם.
וחיוך שלך יתמוגג לתוך אור לבן ושחור,
כמו הזיה של אחרי התייבשות באמצע הקיץ.
הבית שלנו יחכה לשנינו ואני היחיד שאכנס אליו,
מחזיק את החיוך שלך בבקבוק שלא תשפך אף טיפה.
והכל בתוך מרווח הטעות, אולי זאת לא את בכלל.
אולי זה אני שבתוך בקבוק בידיים שלך?

מרווח הטעות... אנחנו בטח אף-פעם לא היינו ביחד.