לא
זה לא זה...
כבר לא אביב,
לעולם לא
מוטל,
לא,
זה לא
ווילהלם טל!
(Willhelm Tell)
ציפיתי עד בוש.
אני, אינני...
הבן,
זה לא התפוח,
ולא על הראש,
גם אין זה החץ,
והוא לא קולע!
(הכול מתפספס)
אין חץ נוסף,
חסרה: מטרה,
סירת-משוטים,
אגם-סערה,
גם טעם הנקם...
נבלם,
ואין אגדה,
ומה אם
תרצה,
ואם תרצה,
מה?
מה קרה?
מדוע הפחד,
חיל,
רעדה?
כבר אין,
זאת אני?
ואין,
זה אתה?
כי רמסו מעלינו,
שלושים שנה...
15.07.01 הרצליה רוברט |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.