אם היה אומר לי למצוץ, הייתי מוצצת.
אם היה אומר לי לצרוח, הייתי צורחת.
אם היה אומר לי לשכב בשקט ולהיות יפה,
הייתי שוכבת בשקט, בלי אפילו לנשום,
ומנסה להיות יפה, או, לפחות, יפה לדעתו:
שיער שחור גולש, גוף צנום וארוך, צללית מחוטבת בדיוק היכן
שצריך.
אם היה רק מנסה, ובאמת שנדרשו רק מספר שכנועים קלים,
הייתי אפילו נותנת לו לדגדג אותי במקומות שאף אחד לא דגדג
לפניו.
אם רק היה מבקש,
הייתי נותנת לו את כל עולמי.

אם היה אומר לי למצוץ, הייתי מוצצת.
אבל עכשיו, מישהי אחרת מוצצת,
ואולי הוא בכלל זה שמוצץ,
ואולי הפעם הוא זה ששוכב בשקט, בלי לנשום כמעט,
ומנסה להיות יפה, או, לפחות, יפה לדעתה.
אם רק היה יודע, עד כמה הוא היה יפה לדעתי,
אולי גם הוא היה נותן לי את כל עולמו.
אבל לא.
הוא לא יודע.
עכשיו הוא רק יודע איך לדגדג אותה במקומות שאף אחד לא דגדג
לפניו.

ורק דבר אחד בטוח:
מישהו שם מוצץ. וזה לא אני.