סודות.
"אמרתי לך לא לספר ובכל זאת הלכת ועשית את זה!"
"כן אבל ששש... אל תספר לאף אחד, לא נעים."
"והיא סיפרה לי את זה אבל אני לא אמורה להגיד, אז שקט."
"אני כבר לא בוטחת בך יותר."
"היא אמרה שהיא כבר לא בוטחת בי יותר, מניסיון."
סודות.
מה בעצם כל כך סודי, בסוד?
לחישה, אימרה, ידיעה, עובדה, דעה, מקרה.
כל אלו הם סודות.
שמורים במערכת אפשר לומר.
'ובזמן שסיפרתי לחברה הכי טובה שלי על ההוא שנדלקתי עליו, היא
הלכה וסיפרה את זה לידידה שלו.
נכון רעה? איך היא מצפה בכלל שאני אספר לה משהו עוד פעם?'
באמת איך היא מצפה?
איך אתם מצפים?
סוד זהו בעצם דבר שאמורים או יותר נכון חייבים להעביר הלאה.
מה לעשות, ברגע שאתה אומר את מילות הקסם ("אבל פליז אל תספר
לאף אחד") הופ! הנה הוא באוזן אחרת.
טלפון שבור אפשר לקרוא לזה,
מספרים משהו אחד ובסוף הוא חוזר חלילה אליכם בדרך שונה לגמרי.
אבל לא זה שיצר את הסוד מפסיד, אלא זה שהעביר אותו הלאה.
מעצבן אותי האנשים שלא מכירים בערך ס.ו.ד.;
בצבא, על כל מידע שאסור שהאויב ידע, כתוב 'ס ו ד י ב י ו ת
ר'
בבית-ספר, כשמקבלים מכתב ממישהו ובפינה כתוב 'סוד כמוס לפרה
ולסוס' (ולא יודעת מה איתכם, אני בדרך כלל פותחת את זה. הרי
אני לעצמי מחשיבה אותי כפרה. או לפחות סוס פוני.)
יש גם אבקת כביסה כזאת שקוראים לה 'סוד'
היה גם דאודורנט כזה, אבל לא יודעת לאן הוא נעלם. זה סוד.
אני מנסה לחשוב איך אפשר לגלות סוד, ולהיות בטוח שהוא לא יתגלה
הלאה.
אולי, אסור להשתמש במונח הזה יותר.
אסור להגיד שזה סודי.
אסור לבקש לא לגלות.
אסור לבטוח.
אז, אתם יודעים שאני בכלל לא אוהבת את הקציצות של סבתא?
אבל ששש... אל תגלו.
