לעולם לא אשכח את ה-8.4.04. הייתי כמעט בן 20.
היה פסח, כיוון שאני ג'ובניק בצבא אז הייתה לי הדממה. חול
המועד היה. בבוקר נסעתי להולמס פלייס, ספא בקניון עזריאלי בתל
אביב. לאחר שביליתי שם בצהריים, חזרתי הביתה. באותם ימים הייתי
מאוהב במישהי, נקרא לה סבטלנה. סבטלנה הייתה מהרוסיות הגאות,
14 שנה בארץ אבל מתעקשת לשמור על השפה והתרבות. אני, לא חובב
רוסים במיוחד, התאהבתי בה איכשהו. החברה של סבטלנה הייתה ידידה
טובה שלי (נקרא לה לובה) ובאחה"צ נפגשנו. שוב נסענו לעזריאלי,
ולאחר מכן נסענו לבית של לובה. בערב, הלכתי לידיד של סבטלנה
ולובה, התחיל המשחק של מכבי ת"א-ז'לגיריס קובנה, ניצחון ומכבי
בפיינל פור בת"א, הפסד - מכבי ייאלצו לראות ארבע קבוצות, שתי
איטלקיות, רוסית וליטאית, משחקות באולם שלה. בינתיים דיברתי עם
הידיד של סבטלנה ולובה ותוך כדי שיחה, הצצנו בתוצאה, ראינו
שמכבי מובילים ב-6-8 הפרש אז לא דאגנו. בינתיים החלטנו לחזור
לבית של לובה, בדקנו פעם אחרונה את התוצאה, ראינו שמכבי
מובילים 38-44 סמוך למחצית אז היינו רגועים, אם כי הבנו שמשחק
קל זה לא. בדרך לבית של לובה, אספנו את סבטלנה, הרגשתי את
פעימות הלב שלי, נראה לי שסבטלנה הרגישה בכך לפי צורת הדיבור
שלי. הגענו לבית של לובה: אני, סבטלנה והידיד של הבנות, פתחנו
טלוויזיה ולתדהמתנו 54-61 לז'לגיריס! הייתי בהלם, גם הידיד של
סבטלנה ולובה היה המום. חשבתי לעצמי, בשביל מה נלחמנו על קיום
הפלייאוף בישראל חודש לפני כן אם אנחנו לא נהיה בו?  בינתיים
באו עוד חברים של לובה. הסתכלתי על תוצאת סוף הרבע השלישי
58-64 לליטאים, ואמרתי לעצמי: "טוב, לפחות סבטלנה פה, אולי אני
אצא מפה עם חברה, אז לא כזה נורא אם מכבי מפסידים." ואת זה
אומר בן אדם שמ-1995 אוהד מושבע של הצהובים. רבע רביעי: שאראס
ובלות'נטל משאירים את מכבי לתמונה ומשווים אבל כשהם מחטיאים,
ז'לגיריס בורחת וכך היה 2:41 דקות לסיום, 75-81 לקבוצה
הליטאית. אני כבר מתחיל לחשוב על סבטלנה ומבין שאם אין מכבי,
לפחות אולי יש אהבה בפתח. המצב של מכבי בכי רע, בכל פעם שהיא
מנסה לחזור למשחק, בא אד קוטה, הכוכב של ז'לגיריס, וקובר שלשה
או שסאבוניס הכוכב בן ה-40 של ז'לגיריס מטביע (זה היה משחק שיא
שלו העונה). ואז בא סיום המשחק: 20 שניות לסיום 86-92
לז'לגיריס, בינתיים סבטלנה ולובה נסעו לאסוף מישהי. שאראס עושה
סל ועבירה והנה 89-92, קוטה המעצבן קלע פעמיים מהקו לאחר עבירה
ושוב 5 הפרש, 89-94 והזמן אוזל, שניות בודדות לסיום, וויצ'יץ
קולע סל, 91-94 ומכבי ממהרת לעשות עבירה, ז'לגיריס איכשהו
מחטיאה את שתי הזריקות. נותרו עוד 2.2 שניות לסיום, גור שלף
הקפטן מוסר מסירה ארוכה לאורך שלושת רבעי מגרש ודריק שארפ
בזריקת התאבדות קולע שלשה מטורפת עם הבאזר, והנה 94-94 ויש
הארכה. היינו כולנו נרגשים, אמרתי לעצמי חבל שסבטלנה לא פה,
בהארכה ניצחנו 99-107 למרות שחצי מהקבוצה יצאה ב-5 עבירות.
עלינו לפיינל פור!!! כולנו היינו מאושרים, צלצלתי לסבטלנה
ולובה ששמחו מאוד ופשוט לא האמינו. מאז עבר הרבה, נגמר לי הקטע
של סבטלנה די מהר, הבנתי שלא באמת בא לי עליה, מכבי לעומת זאת
ניצחה 85-93 בחצי גמר את צסק"א מוסקבה ובגמר קרעה את קלימאמיו
בולוניה 74-118 והשלימה טריפל מדהים. עכשיו אנחנו גם לקראת
הפיינל פור שייערך ב-6-8.5 ושוב מכבי שם ותפגוש את פנאתנייקוס
היוונית. עם סבטלנה אני כבר לא בקשר וגם לובה ואני כבר לא
ידידים אבל אני מאוד מקווה שמכבי שוב תזכה בגביע היורוליג.