היינו בבית של יעל והיו מלא אנשים.
מישהו שהיה איתי בצבא. עוד אחת מהיסודי שאין לי מושג איך היא
קשורה לפה. ומישהי שאני תמיד נתקל בה בכל מיני מקומות מוזרים
ולא קשורים, כמו פה למשל.
הייתה גם ההיא ששמתי עליה עין בפעם שעברה.
היא הייתה יפה ומזמינה היום יותר מתמיד.
אני לא יודע מאיפה האומץ אבל פשוט קמתי, ניגשתי, תפסתי לה את
היד והובלתי אותה אחרי.
היא לא הביעה שום התנגדות והיא באה אחרי בשתיקה.
נכנסנו לחדר של אחות של יעל (עם ריח של בנות... יאמי) ואני לא
זוכר איך אבל תוך שנייה מצאתי את עצמנו ערומים. אני לגמרי והיא
עם תחתונים וחזייה.
התחלנו להתנשק ואז התכוונתי להוריד לה את החזייה אבל די
נתקעתי.
לא יודע איך אבל אחרי שנתיים וחצי עם חברה קבועה, אחרי קורס
מזורז לפתיחת חזיות ביד אחת, ומכל הסוגים, פשוט לא הצלחתי!
אמרתי לעצמי, טוב, נשאיר את החזייה בינתיים. בוא נלך על
התחתונים!
לא הבנתי אז מה היה לא בסדר אבל גם עם התחתונים הסתבכתי.
בכל הזמן הזה הייתה שתיקה בחדר ואני חשבתי כמה היא מתוקה שזה
לא מפריע לה.
פתאום שמעתי איזה צלצול. בהתחלה לא התייחסתי אליו אבל אחרי שתי
דקות הוא ממש התחיל להציק.
אני זוכר שעברה לי בראש המחשבה: "נו! שמישהו יפסיק את הצלצול
הזה!"
אבל הוא לא פסק.
לאט לאט יצאתי שם מריכוז. הייתי מבולבל.
אז הבנתי שהצלצול הזה זה מהפלאפון שלי.
הרגע הוא היה לי ביד ולחצתי עליו אבל הוא לא הפסיק לצלצל.
התחלתי לחפש אותו במבט עצבני אבל לא מצאתי.
או! הנה הוא! על השידה ליד המיטה שלי.
מחטיף מבט לשעון שמראה 10 בבוקר.
אוף! עוד פעם?
אין לי כוח. עוד חמש דקות.
עוצם את עיני בחזרה.
אז איפה היינו?