לפעמים זה כלל לא משנה מה עשית לפני ואיפה תהיה מחר, החיים
בנויים מרגעי אושר קטנים שככל שתיטיב למצותם, כך יוטב לך.
הרגעים האלה, אותן פעימות חיים שאני מחכה להן יותר מדי זמן
ואני בכלל לא יודע לאן לחתור ואת מי לחפש. העובדה שאני לא סובל
פאבים רועשים וצפיפות מחרמנת של אנשים שנכנסים למועדון צפוף
והומה בעשן סיגריות, לא מעידה עלי כבן אדם סגור, חסר בטחון,
אפשר להגיד אפילו מרובע, שהבדידות היא החברה הכי טובה שלו.
בחיי, זה ציטוט נבחר שחברה לשעבר ניסחה עלי, בת זונה מלוכלכת.
בחור בן 42 לא חייב לאונן מול נערת אמצע כל החיים שלו כדי
שיהיו לו חברים, ולא זקוק לספר טלפונים עב כרס כדי להרשים את
עצמו מול הראי, שהנה הוא רחוק מלהיות בודד.
אני זוכר למשל את תקופת הצבא, עם כל הזיפט של השירות והמילואים
שהפגישו אותי עם כמה חברי עבר, מעולם לא הרגשתי בודד כמו תוך
כדי משחק שש בש עם קפה שחור בצד, כאילו נשאב ממני כל מה שידעתי
אל מצב סטטי וחסר עניין בחיים, באנשים ובמשחק עצמו. לא פלא
ששמשון השמן הזה היה לוקח אליפות.
וסקס, אנשים מדברים על זה כל כך הרבה ושליש מהזמן הם עושים את
זה עם עצמם, או במקרה הטוב עם זונת רחוב או השרלילה השכונתית,
זאת שכולם באים לסיבוב ומרכלים על כמה היא נותנת, זאת שהבנות
לא סובלות כי היא קלה, ולוקחת להן את כל הפאן בלשחק אותה קשות.
בכלל, מה הקטע הזה של שני המינים, למה הן כל כך שונות מאתנו
בקיבעון השכלי הזה שהן מפתחות אחת אצל השניה, ברוב המקרים הן
תקבענה שהגבר ירצד מולן עד כדי תחנונים לקבל איזה פידבק גופני,
כי רק ככה הן מסכימות לשחרר כפתור בחולצה, אני לא מבין את זה.
אז אני לא עובד, אז מה, אז אין לי כרטיס להעביר פעמיים ביום,
זה מה שהופך אותי נחות? זה מה שנותן רשות להוצאה לפועל ולמס
הכנסה לשבת לי על הנשמה? מה זה, מדינת משטרה? לא מפרנס שבעה
ילדים ואין לי אשה שתמצוץ לי את הוריד עד שאני אתן לה את נשמתי
ארוזה בצלופן, מה לי ולקן המשפחתי הזה שכולם מייחלים לבואו? לא
יודע, אני רק יודע שרגעי אושר כמו זה לא קונים במכולת, אני
יודע שריססתי לא מעט אנשים ואולי הצ'קלקות והסירנות זה איזה
הליך ביצועי שהזמינו בגללי, לא יודע איפה אני אהיה מחר, אני רק
יודע שטוב לי עכשיו וזה מה שתמיד רציתי, החברה לשעבר, שמשון
השמן, מס הכנסה, הברמנים שנהנים מהעבודה שלהם, הלכו פייפן, אז
למי נעים עכשיו יותר? |
