מתי הפעם האחרונה שישבת כך עם מחברת ועט
וכתבת?

להעיז להביט בעבר, להישיר מבט לעתיד ולחיות את ההווה
לא לרעוד עוד למראה דף נייר עזוב משורבט במילים.
להתגבר על הדחף הראשוני לזרוק, להשמיד...
לתת לעצמי להרגיש.
להרגיש שמותר...
לא להרגיש צביעות עצומה בכתיבה, בהבעה.
להצליח להתרגש מדברים שכתבתי
לא לפחד
לראות שגם פעם הרגשתי,
לראות שאותם הדברים מחלחלים בי כבר שנים רבות
לשמור, להבין, לחשוב, להרגיש
ומותר.
מותר גם לי, גם בשבילי.
לא ניירות עזובים שיימצאו אחרי לכתי
לא לפזר - לא להצפין במקומות חבויים
לכתוב
על דף
בכתב ברור - ובגדול
לא לפחד, לאסוף ביחד
לראות
לקרוא
ואולי פעם גם להקריא?