באוטובוס האחרון מתל אביב לירושלים תמיד הכביש מתארך, והמרחק
נראה לי גדול הרבה יותר. אני תמיד יושבת בספסל השלישי מאחורי
הנהג, והכסא שלידי תמיד ריק.
יש לי טעם רע בפה מלילה רחוק ומילים שאמרת לי, שאולי לא רציתי
לשמוע. תחנת האוטובוס כאילו שם בשבילי בשעות האלה, של האוטובוס
האחרון מתל אביב לירושלים. אני תמיד יושבת בכסא הכי שמאלי, ליד
הפרסומות של המילקי, כי היא עושה אור ניאון כזה ואפשר לקרוא.
לפעמים אני קוראת את אותה שורה כמה פעמים ולא מצליחה להבין כי
בראש עוד רצות לי המילים שלך. אני זוכרת יום שמש תל אביבי כזה,
שבו אמרת לי שיש כתמים בשמש והצבעת לשמיים. אולי זה כי אתה
רואה מטושטש, ואת המשקפיים השארת בבית, או שבאמת היו כתמים
בשמש ואני סתם לא ראיתי. בטח כשרואים מטושטש הכל יפה יותר,
ציורי יותר. דווקא נורא יפה לך משקפיים, אתה יודע?
באוטובוס האחרון מתל אביב לירושלים אני תמיד יושבת בספסל
השלישי מאחורי הנהג, ליד החלון וקוראת. בעצם אני לא כל כך
מצליחה לקרוא, כי העיניים שלי רצות. בטח זה בגלל שאני לא רואה
מטושטש אז אין בשביל מה להתאמץ. האוטובוס האחרון מתל אביב
לירושלים כמעט ריק בדרך כלל, ולכן למי שנוסע בו יש בדרך כלל
סיבה מיוחדת. יש בחורה אחת צעירה שתמיד נוסעת באוטובוס הזה,
ולמרות שכמעט כל המקומות בו ריקים היא עומדת. אולי כי היא
מפחדת להפריע. אני תמיד רוצה לשאול אותה מאיפה היא חוזרת, אבל
באוטובוס יש מין דיסטנס כזה. אם יש מקומות פנויים תמיד יעדיפו
לשבת לבד ולהתרחק כמה שיותר מאחרים. בספסל האחרון בדרך כלל
יושב מישהו קצת שתוי או מישהי עם תסרוקת קצת פרועה, והם תמיד
מתנשפים בכבדות ומדי פעם פולטים איזו אנחה או צחקוק. לדעתי זה
נחמד, זה קצת כמו מוזיקה. באוטובוס האחרון מתל אביב לירושלים
הנהג בטח כבר עייף, והוא אף פעם לא שם מוזיקה, אז צריך לעשות
אותה בראש, מטרטור המנוע, והאנחות של מי שבספסל האחורי והצקצוק
הזה של המסטיק של האשה שיושבת מאחורי הנהג. תמיד יושבת שם אשה,
בכל לילה אשה אחרת. זה טוב, שלא ישעמם לי, כי הכביש תמיד מתארך
ויש לי הרבה זמן להסתכל, הרי לקרוא אני לא מצליחה. יש לי עוד
טעם רע בפה ממילים שאמרת לי ואולי לא רציתי לשמוע, אז אני
מבקשת מהאשה בספסל שמאחורי הנהג מסטיק. הבקשה שלי נראית כמו
שבירה גסה של אידיליה מסוימת שיש באוטובוס האחרון מתל אביב
לירושלים, אז היא נותנת לי מסטיק ושותקת, כדי לא להיות חלק
מזה. אתה תמיד אמרת שאני יודעת לשבור רגעים יפים או אידיליים,
אבל בטח לך הרבה יותר קל לראות אותם, כי אתה רואה מטושטש וזה
כמו לצייר עם העיניים במכחול. הרבה יותר ארטיסטי, אם תשאל
אותי. היא נותנת לי מסטיק, ויש לו טעם של פרי סגול. רק מי
שקורא מסוגל להבחין בדברים כאלה. כשגיבור בספר לועס מסטיק, אתה
תמיד יודע באיזה טעם ובאיזה צבע הוא. לפעמים אני נראית לעצמי
כמו גיבורה באיזשהו ספר, ולפעמים הקולות המוכרים של האוטובוס
האחרון מתל אביב לירושלים נראים כמו פסקול של סרט זר. ואני רק
חושבת איך דירגו את הסרט הזה במוסף התרבות של ידיעות, ואם קראת
את זה, או שלא היה לך כוח להביא משקפיים.
כשאני איתך אני כמו הבחורה הצעירה מהאוטובוס. גם כשיש מקומות
פנויים אני עומדת, אולי כי אני מפחדת להפריע. ואני תמיד שומרת
על הדיסטנס הזה, אולי כי אני רגילה לנסוע באוטובוסים, ואולי כי
אתה רואה מטושטש ואני מפחדת שתראה אותי אחרת ממה שאני.
הנוף בחוץ נמרח על השמשה כמו צבעי מים, ואני חושבת שאולי זה
נראה ככה כשרואים מטושטש. הבחורה הצעירה שתמיד עומדת יורדת
שלוש תחנות לפניי, והאבנים של ירושלים נותנות מומנט אחר משל
השלטים הצבעוניים של תל אביב, מומנט ברור יותר. תל אביב הרבה
יותר מטושטשת מירושלים.
אני מתיישבת על חומה נמוכה ברחוב הריק, והאוטובוס האחרון מתל
אביב לירושלים ממשיך בלעדיי, ואני כאילו נפרדת ממנו בעיניים.
אוחזת את הספר שלי חזק, פיסת שפיות אחרונה, דיסטנס מהדיסטנס
השגרתי הזה של ירושלים, או של תל אביב, או של האוטובוס, או
שלך, או שלי.
באוטובוס האחרון מתל אביב לירושלים הכביש תמיד נראה ארוך יותר,
ומול הלילה של תל אביב, ומולך - אני תמיד נראית קטנה יותר.
אולי ככה אני נראית במטושטש.