את מסתכלת על כל התמונות האלה שהם צילמו אותך.
מאז שהיית תינוקת הם תיעדו אותך. את תמיד שנאת את זה.
הם הכריחו אותך לאהוב את המצלמה.

את תינוקת. אמא שלך מחזיקה אותך בידיה. לא מחבקת, רק מחזיקה.
מאז שאת זוכרת את עצמך היא שנאה לחבק אותך. תמיד כשהחזיקה
אותך לבשה הבעה חסרת רצון. את הכרת אותה מקרוב.
לאמא אין זמן בשבילך.

את עולה לכיתה א'. אין שום תמונה שלך איתם.
רק הגננת שלך שאהבת אותה הכי בעולם חיבקה אותך. לא הם.

את יושבת ליד המלאך שלך. את אוכלת פופקורן והוא רק מסתכל
עלייך.
תמיד אהבת אותו. העיניים שלו חודרות לתוכך, העיניים שלך ריקות
מבפנים.
הם לא שם.

את מסיימת כיתה ה'. שוב מול המצלמות. מסיבת סיום, מלא אנשים,
7 מצלמות ואת. עומדת על הבמה לבד, מול המיקרופון.
הם לא באים להציל אותך.

את בת 12. חוגגת בת-מצווה.
רוקדת עם הכיתה שלך שתמיד שנאת.
הם הלכו באמצע.
שוב מצלמות, רוצות שתרקדי עוד.
את לא בורחת.

את על הסוסה שלך בתחרות. אומרת בלב שלך מליון תפילות להצליח.
הם לא שם להגיד שתצליחי. שוב מצלמות, יותר מדי.
את מתרכזת בסוסה. המון אנשים נושאים מבטם אלייך.
את נכשלת. גם הם.

את עומדת על הבמה.
מול כולם.
לא מניחים לך אף-פעם.
עכשיו יש כבר יותר מ-10 מצלמות.
את מחפשת אותם בעיניך.
העיניים שלך אותו דבר, לא השתנו אף-פעם. גם עכשיו לא.
אפילו המלאך שלך כבר לא שם.

את עומדת ליד שיח.
אומרים לך להסתכל למעלה, מבט אל העתיד. אבל לך אין עתיד.
אומרים לך שאת צריכה להיות דוגמנית.
את לא מקשיבה.
לא רצית להצטלם אבל הם הכריחו אותך.

את בחתונה שלה.
מכריחים אותך לדבר מול המיקרופון.
את מסרבת. היא כועסת.
אתם עולים לחופה. את בקצה שלה.
הרבה אנשים נכנסים.
את לא מחזיקה מעמד וכמעט נופלת אחורה.
ברגע האחרון התעוררת.

אתם בטורקיה.
את לא רוצה שיתעדו אותך, אבל הם מכריחים.
את עומדת על שלך.
הוא דוחף אותך אל מול המצלמה. את נגמרת.

את שוב מול המצלמות.
מקריאה קטע שהוא כתב.
הוא עומד מולך עם המצלמה. הוא לא היחיד.
היא לא שם.

את עם סיגריה.
הרוח לא מפסיקה לנשוב ואת מאיימת ליפול.
הם רואים טלויזיה.

את שיכורה.
עומדת על הגג.
מנסה לדבר אבל הדמעות לא מאפשרות זאת.
הם ישנים.

הם עומדים.
את שוכבת לרגליהם.
להם לא אכפת.

כולם מוחאים כפיים. כולם מוחאים כפיים. כולם מוחאים כפיים.

2.5.05
"כולם מוחאים כפיים"
אלג'יר - נאמנות ותשוקה