[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







יעל לקסמן
/
הוויה

ואם אין לנו דבר מלבד הקירבה
אז למה שלא נתמסר לה?
ואם לא יישאר אף זכר לאהבה
למה תמיד נתמכר לה?

כיצד העולם מסתובב על צירו
בעודי לבדי, בעודך כה רחוק?
ואיך אמורים החיים להמשיך
ואני אמורה לחייך או לצחוק?

מזמן לא חשבתי עד כמה, אולי,
החיים ממתוום נעקרו והוסטו
ואם אין לי מילה בהוויית עולמי
הכיצד החלטות עד עכשיו הוחלטו?

אין מקום לגאווה, אם כל חטא היא כיום
והאדם, כידוע, רשע מנעוריו
מדי פעם עוברת בראש כך פתאום
מחשבה - כמה רע, כמה רע לי עכשיו.

כיצד העולם מסתובב על צירו
בעודי לבדי, בעודך כה רחוק?
ואיך אמורים החיים להמשיך
ואני אמורה לחייך או לצחוק?

מדי פעם ספינה בשממוני עוברת
חוצה ים של בדידות, מליחות של דמעות
אך לעולם אינה שבה ממסעה האצילי
את שבריה יכולה אני כעת לראות.

דם תמימים על ידיי, חרוצות ציפורניי
בקורען את העור מעל הבשר
כאן ינוח בשלום מצפוני על משכבו
בעודי אבלה על גורלו המר.

כיצד העולם מסתובב על צירו
בעודי לבדי, בעודך כה רחוק?
ואיך אמורים החיים להמשיך
ואני אמורה לחייך או לצחוק?



23.4.05







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
גם אני רוצה
לצייר על
פינגווינים!
גם אני אומן!

(האיש
שהפינגווינים
מעצבנים אותו)


תרומה לבמה




בבמה מאז 23/4/05 21:39
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יעל לקסמן

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה