תיאה גרין / עיתים |
מתדפק על דלתה
ובין רעמים לוחשים
מסיר מלבושי דאגה
והיא מסלקת כאב
פותחת דלתות שבלב
מברכת לילות קרים של מגע.
והיה אביב
של לילות גועשים
וערפול החושים
בין סדין ובין כסת
והיא רק בו נאחזת
חולמת לילות לבנים
אוספת רגעים קטנים של חסד.
וקיץ, וסתיו
אם יגיע אם לא
בארמון ריגושים
המלא בצילו, תהלך
הקובע עיתים ומולך
בכסותה עונתה ומותה
והיא, נסיכה בלי כתר, דמותה.
מאי 2005
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|