|
והיה החורף.
מתדפק על דלתה
ובין רעמים לוחשים
מסיר מלבושי דאגה
והיא מסלקת כאב
פותחת דלתות שבלב
מברכת לילות קרים של מגע.
והיה אביב
של לילות גועשים
וערפול החושים
בין סדין ובין כסת
והיא רק בו נאחזת
חולמת לילות לבנים
אוספת רגעים קטנים של חסד.
וקיץ, וסתיו
אם יגיע אם לא
בארמון ריגושים
המלא בצילו, תהלך
הקובע עיתים ומולך
בכסותה עונתה ומותה
והיא, נסיכה בלי כתר, דמותה.
מאי 2005 |
|
|
ברור לי שמה
שאני כותב
עכשיו, יתכן
ולעולם לא אראה,
זה סיכון שאני
מוכן לקחת על
עצמי, רק כמה
משפטים בלי
אמצעי זיהוי,
מסר פשוט וזהו,
נראה לי שקוראים
לזה סלוגן, אח
אני אלטרואיסט
וצנוע יש לומר,
למרות שלא תמיד,
כשאני כותב
סלוגנים אני
כזה, אבל כשאני
מזיין אני חרא
של בן אדם, לא
משנה כמה היא
צועקת, אני לא
משחרר ת'חבל,
מצידי שתיחנק,
כולה תיירת
מפראג, מה הביג
דיל?
תקראו לזה אונס,
אני קורא לזה
הכנסת אורחים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.