המחשבות רצות בראש, כמספרים על המסך
הדרך מתפצלת לדרכים כל כך רבות
אין לי מושג מה לעשות, אולי אני צריך לחכות?
השמיים כחולים ואדמדמים עם ענני צמר קטנטנים,
ועכשיו נדחף לכמה כיוונים הגוף נקרע בין חלקיו השונים
הרגליים לכיוון אחד, הלב לאחר והראש... שלא נדע...
ניצב על פני צוק, ולא רואה את התהום,
מסביבי העננים ורוח הרים ומעלי השמש הרותחת
חוסר החמצן מביא תעתועים אבל
הלב עוצר והראש דוהר להיגיון
לקפוץ או לא לקפוץ מהדהדהת בראשי המחשבה.
גשרים מתמוטטים ובניינים רועמים, האדמה רועמת
וקרביי האדמה שואגים לצאת,
ושוב הברירות רבות עד מאוד ומעוטות לכדי אחת,
אל הים השוצף המשתולל? להרים שטופי האש?
או שאל עפר אשוב?
והעיניים נפקחות, מביט סביב בחושך
לאן? |
