שכחת את ההבטחות שנאמרו באותו הלילה, ואולי בכלל לא הייתי
צריכה לצפות ממך לזכור. לפעמים את הדברים הכי חשובים אנחנו
מסוגלים לשכוח. מותר לנו, כולנו אנושיים.
אני מודה, גם אתה יכול להיות אנושי. אחרי הכל, זה היה טיפשי
מצידי להאמין שיש לך כוחות אחרים, שאתה קצת מעל כולם, יותר
קרוב אל השלמות. אולי בפנים האמנתי שאתה הוא התגלמות השלמות.
וזה אף פעם לא הפחיד אותי, להאמין בך כל כך. הייתי יכולה אז
להאמין בכל דבר שאמרת לי, כמו טיפשה או נאיבית, או אולי סתם
ילדה קטנה שהתאהבה בך.
עוד תכונה אנושית, להפיל הכל על האהבה, אהבה הורסת, אהבה בונה,
אהבה כואבת, אי אפשר בלי אהבה. קלישאות מתוקות מעורבבות
בתמימות של ילדה. אהבה לא הורסת, היא רק מעוורת. היא לא בונה,
זאת רק אשליה. ואז לא ידעת את הכוחות שיש לך, לשבור את הבנאדם
הכי טהור שהכרת. אולי לטוהר אין כל כך הרבה חוזק בעולם שחור.
אולי לילדה קטנה אין הרבה חוזק מולך. אבל איך היית יכול לדעת
איך אני הייתי יכולה.
זה דיי טיפשי, לייחס לך תכונות של גיבור על שיכול להציל את
העולם כולו, או לפחות את שלי. אבל אז זה היה נראה הדבר הכי
הגיוני שיש. מישהו חייב להזיז את העולם והרי מי יעשה את זה אם
לא אתה.
כנראה שכל אחד מתפכח כשהוא רואה את הגיבור שלו נשלט ע"י מישהו
אחר. זה אנושי, לאבד אמונה בגיבורי ילדות מומצאים. אבל אולי
אחרי הכל, קיוויתי שנתת לי קצת מהעל אנושיות שלך.