שי גנוסר / בריכת דגים |
למרבה הפלא, היינו זרים.
זוג כפוי במאה העשרים ואחת.
מתלבט עם הזרם,
מטשטש את כל הדגים.
חלמתי עלייך עד האין סוף,
הופעת בכל פינה ורקיע.
והאופק שלך היה כה רחוק-
עוד יד, עוד אחת, עוד מעט- לא אגיע.
והנה, העולם שוב דועך עלינו,
הצעקות שלי,
לא שוברות את הרקע.
רק מפל מים, שזורם, לאין מפריע,
ודגי סלומון משתכשכים
במים הרדודים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|