[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שי גנוסר
/
איצטרובלים

הנה, הנה,
ככה אני מתחילה  להרגיש שאנחנו מאבדים לאט את השילובים
בינינו.
התחפושות נותרו ריקות,
אני רק ממלאת מקום,
אתה נכחד מתוך צורה.


מסתובב סביב עצמך ולא מוצא.

ואיפה שאני לא ממציאה הגיון,
הסחף משיב אותי לחשוב, על העיגולים הכהים שמתחת לעיניים.

כי מעבר ללראות- העיגולים הם האמת,
זה לא מה שרואים- זה איך.


תטפס, תטפס גבוה, תאחז באיצטרובלים- הציפורניים ינעצו והעץ
ימשיך לנוע עם הרוח,
כבר מאוחר למצוא תנוחה טובה לנפילה,
כבר מאוחר,
הכל כל כך גבוה,
מתחת- רק שמיים.
סחרור מסוכן,
בציפורניים.

מאיפה שאני, אני אוחזת בעיניים,
שלא ירמו אותי.
והאצבעות שלי כבר כואבות.
שנעצום, שנעצום, שנברח, שנעמיד פנים.
עדיף מלאמר מילים מכשילות,
עדיף מלהצמיח נוצות,

ולהפטר מציוצים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
תגידו, דייג
אוהב דגים, ונגר
אוהב עצים..

אז למה ההורים
שלי לא אוהבים
אותי?



אבא של מרקו
בגילוי לב, פרק
20, לפני
ההתחלה, תריצו
אחורה ותשמעו את
הסלוגן הזה
ברקע.


השורה האחרונה
תמיד הורסת לי,
אני צריך לדעת
מתי להפסיק


תרומה לבמה




בבמה מאז 23/4/05 13:33
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שי גנוסר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה