תחילה נפרדות השפתיים,
נשיקה אחרונה מהולה
בכאב של געגוע.

אחר נפרד גוף מגוף.
וקר.

נפרדות הידיים
(לעתים אני מותח אותן
עד כאב
בניסיון לגנוב עוד רגע של מגע).

נפרד המבט.

אני הולך.


ובלכתי
לא מביט אחור,
כאשת לוט
(או אולי זה רק המלח
בדמעות).

ובלכתי
לא יודע כיצד
אני משאיר את לבי
מאחור
והולך ללא שוב.

תחילה הכאב ברגליים,
מסרבות להמשיך
בכיוון ההפוך.

אחר מתפשט הכאב לגוף.
וקר.

הופך הכאב לי
אח ורע
(לרוב זה ממשיך
וממשיך וממשיך).

אינני יודע כיצד

אני הולך.