מה קורה פה? זה החזה שלה? לא יכול להיות. כבר יותר משנה הוא
מלקק אותו, מלטף אותו, אוכל אותו מכל הכיוונים. הוא הכיר את
החזה שלה יותר מאשר את עצמו. אבל עכשיו. משהו קורה פה, לעזאזל.
החזה הזה לא יכול להיות שלה. הוא אומנם לא ממש רואה אותו. הוא
מאחור בתנוחת דוגי-סטייל מנסה להיאחז בו כמו שהוא רגיל,
כמשענת. אבל לא. במקום חזה מוצק, עומד, הוא מרגיש שהוא מנסה
לאחוז שתי בליטות קטנות, לא משמעותיות. זה לא יכול להיות. הם
עברו את המשחק המקדים. החזה היה כרגיל. לפני שהם עברו לתנוחת
דוגי-סטייל הוא עדיין היה כרגיל. משהו השתנה בו בשניות
האחרונות. היא צורחת. הוא בשיא הריגוש המיני. הוא לא יפסיק
עכשיו. הוא אוהב אותה. הם מתחתנים עוד חודשיים. הם רוצים
ילדים, הרבה. הוא לא יעצור רק בגלל שהחזה פתאום קטן יותר. זה
רק חזה. והוא אוהב אותה. זה לא אמור לשנות לו. הוא חייב
להתגבר. זה רק הדמיון שלו. החזה לא יכול להשתנות ככה סתם באמצע
סקס. זה לא שהיה לה שם סיליקון שיכול להיות שהתחיל לדלוף. זה
חזה טבעי לגמרי, כמו שהוא אוהב. טוב, אין  ברירה. אי אפשר
להיאחז בחזה. הוא ינסה בכתפיים. הוא מעדיף חזה, אבל צריך
להיאחז במשהו. הוא ממשיך בכוח להכניס אותו מאחורה. משנן לעצמו
"חזה זה כלום" "אני אוהב אותה". היא עוד רגע גומרת. כשתתהפך
בטח החזה יחזור לקדמותו. יכול להיות שהוא שתה קצת יותר מדי שם
בפאב. הוא מכה את התחת בכל הכוח, צועק "דיו". משהו פה דפוק. גם
התחת מתנהג שונה. הוא אמור היה להיות מוצק. המכה הייתה אמורה
להישמע כמו סטירה. זה נשמע כאילו היכה כרית. הוא מכה שוב. אותו
צליל. פאק. הוא מפחד להסתכל למטה. לא יכול להיות שגם התחת. הוא
מביט. אלוהים אדירים. התחת רופס. כאילו התבגר בעשר שנים. הרי
היא בחדר כושר כל יום כמעט. זה לא יכול להיות. קודם החזה.
עכשיו התחת. מה קורה פה? הוא מרגיש ירידה בחשק המיני. משהו לא
טוב קורה פה. הוא לא יכול להמשיך לזיין כאילו כלום. היא ממשיכה
לצרוח מגבירה את הצרחות כאילו לסמן לו שימשיך חזק יותר. הוא לא
יכול להפסיק. הוא אוהב אותה. את הנפש שלה. את מה שהיא באמת. זה
בסך הכל חזה ותחת. גוף. זה הכל. זה לא אמור לשנות לו. הוא
התחבר אליה רגשית בשנה הזאת. הוא עושה איתה אהבה, לא סקס. הוא
ממשיך בכל המרץ. שכח מהתחת. מביט לתקרה. זה יעבור. קורה לו
משהו לא טוב. היא עוד מעט גומרת. ואז הוא יגמור. והכל יחזור
להיות אותו דבר. הוא שורט לה את הגב כמו שהיא אוהבת. מוריד את
הציפורניים מהכתפיים לכיוון המותניים. פותח את הידיים לכיוון
המותניים. ופותח. ופותח. ופותח. אלוהים אדירים, זה לא נגמר. מה
זה? זאת  הבחורה החטובה שלו? זאת הדוגמנית הקטנה שלו? זה
לוויתן. הוא מעביר בפחד את הידיים מתחת לחזה שלה. כן, זה כבר
לא מפתיע אותו. כרס. ולא קטנה. זה כבר יותר מדי. אוהב, אוהב
אבל יש גבול. אבל מה עכשיו? להפסיק הכל? הרי היא לא מפסיקה
לשאול אותו אם הוא איתה רק בגלל הגוף שלה וכל הזמן הוא עונה
אותה תשובה "אני איתך בגלל מה שאת". אז מה עכשיו? איך הוא
יסביר את זה? לא רק לה, אלא גם לעצמו. הוא הרי שיכנע את עצמו
שהוא לא כמו כל החברים השטחיים שלו שרוצים רק לזיין כוסיות כל
היום. בלי רגש. בינו ובינה יש משהו מעבר. זה סקס של רגשות. הם
כבר מעבר לתאוות הבשרים. אבל עכשיו. זהו. הזין ירד לו. יש גבול
לכמה שהוא יכול לעבוד על עצמו פסיכולוגית. הזין החליט שעד כאן.
הוא לא מוכן להשפיל את עצמו. הוא מזיע. זה סיוט. חייב לגמור את
זה. להדליק את האור. מי זאת הבחורה הזאת? הוא ידע שכשהתחיל זו
הייתה חברה שלו. אבל מי זאת עכשיו? הוא חייב לראות את הפנים.
גם אם זה חלום, הוא לא יתעורר עד שיראה את הפנים. הוא חייב
לדעת מי זאת. הוא מושיט את ידיו כדי לאחוז בשיער ולמשוך את
הראש אחורה כמו שהוא רגיל כדי לנשק אותה . שום דבר כבר לא
מפתיע אותו. גם השיער הארוך נעלם. שיער צבאי קצר עוטר את ראשה.
טוב, אין זמן להתמהמה. אם זה חלום הוא אמור להתעורר כל שנייה.
מי יודע אם הוא כבר לא מנסה למשוך בכוח. כשמנסים למשוך חלום
בכוח זה כבר לא זה. אתה ממציא סוף משלך לסרט שלא אתה ביימת
אותו. הוא אוחז בראש שלה, כמעט בגסות. מסובב אותו לכיוון שלו.
עוצם את העיניים מהפחד. אחת. שתיים שלוש. הוא פוקח את העיניים.
תקרה. שבע וחצי בבוקר. הוא מביט הצידה. היא ישנה לצידו. חזה
גדול, ישבן מוצק, מותניים צרים, שיער גולש שופע. הוא אוהב
אותה?