כן, זה נדוש, כן, זה כבר סופר...

ואם יש שם אלוהים הוא היה מקשיב לי לפעמים.
ואם יש שם אלוהים הוא היה צריך לתת לי ת'תשובות.
למה? למה לעזאזל אתה רוצח את מה שבראת?
לא אכפת לי ממלאכים ומימים טובים שם בגן המפורסם הזה שלך. אם
אהיה מלאך, אהיה מלאך ממורמר על החיים שעברתי בגללך.
הוא היה האבא שלי... האבא שלי!!!
לא הייתה לך שום זכות לקחת אותו ממני. לא אכפת לי מה אחרים
אומרים. החיים זה לא מתנה והמוות הוא לא רק עוד תחנה.
גנבת את החיים שלי ביחד איתו, אם הייתי יכולה להשיב אותו מן
התולעים זה לא יהיה בזכותך, ואם הייתי יכולה הייתי יורקת לך
בדמותך הנסתרת. נכון שכל העולם הוא רק עוד משחק שיצרת בשביל
לשעשע את עצמך אבל אני לא מוכנה להיות הבובה שלך. בובת הוודו
שתדקור אותה יום יום במחטים דקות וארוכות, בעיקר באיזור הלב.
האמת היא שאני ממש מרחמת עליך, אל נשגב שכמותך, שאינך מסוגל
להרגיש אותי - את הכאב שבי. ואולי אתה אכזר אליי מרוב כל
הרגשות שאתה מכיל והתבלבל לך כבר המוח. האמת היא שאני מודה לך
שנתת לי את היכולת הענקית לאהוב, לסלוח ולצחוק.
כי יש בי כל כך הרבה אהבה לכל כך הרבה מי ומה.
חוץ ממך. ואני סולחת תמיד על הכל, אפילו לך...
ואני צוחקת כמו שאתה אף פעם לא תצחק כי יש מי שאוהב אותי, רוצה
אותי ליד. אך לשכוח לא לימדת אותי ולרפא לא ידעתי... והפצע שלי
אוכל ואוכל. אתה כמו אותן תולעים שמרקיבות אותי מבפנים.
ולעומת כל זה אני מתפללת רק אלייך בלילות של פחד כשאני
מתייפחת, כשאני לבד.
מקווה שתשאיר לי מקום בלבך ותענה יום אחד בלבד על אחת
ממשאלותיי שביקשתי ממך מיליוני פעמים!
אל תשכח אותי, אלוהים!
ואם תפגוש אותו, למרות שאני בטוחה שאתה עסוק בלעשות רע לאחרים,
תגיד לו שאני אוהבת אותו!!! כי לא נתת לי להגיד לו את זה אפילו
פעם אחת בחיים.