אתה אומר לי שאני מביאה הכל לידי דמעות.
שהכל אצלי תמיד קשה,
תמיד כואב.

ואצלך, זה הרי אותו דבר
אותו סיפור צבוע בצבעים בהירים.
אתה בורח ואני נשארת.
אני מרחפת ואתה נשאר ולא מפחד לעמוד על הקרקע.
אבל איך הרגליים שלך רועדות
רק אני יודעת.

ואם תסתכל עליי טוב בחושך,
כשכל הצללים מביטים בנו שוקעים יחד
תראה שאתה שם לבד,
שאני לא קיימת ויש רק אותך.

מנסה לסדר את הכל בראש
נמאס לי להכאיב לי.
נמאס לי לשאול ולא לקבל תשובות,
כל כך קשה.
ואתה רחוק
ואתה לבד.

ואין קול
ואין  גם שקט
ויש מין חוסר וודאות כזה
שאני כבר לא מסוגלת.