אתמול ליבי הפך לאבן
ונאטמו כל רגשותיי
עכשיו הם במצור - הכריזו חרם
ונעלמו רצונותיי

הלב נכנס לסורגים
כעונש על טעות
לא יעזרו תפילות ולא מילים
הוא לא רוצה חירות

למה גרמו הרגשות?
הביאו רק מכות קשות
ונמאסה החרטה
על אהבה שמתה

בשלב כ"כ מוקדם של החיים
ליבי סגור בכלא
אולי ייצא ביום מן הימים
אולי יקרה הפלא

נעל הוא את עצמו חזק
במנעול ובבריח
הדלת נסגרה היטב
אבד לו המפתח

ישבתי כל היום בחוף
חשבתי עמוקות
השלכתי את המפתח לליבי רחוק
לים- למצולות

אם יום יבוא תגיע עת
והמפתח יימצא
ליבי יפסיק להתחרט
ואז אגיד רוצה!

ואם יופיע רגש שוב
זה לא יקרה במהרה
ליבי פגוע, הוא עצוב
צלקת מרירות בו נשארה

ולצלקת אין מרפא
אם רק אולי הזמן
תקופה חדשה את היאוש תרפה
תשכיח כאב ישן

אתמול ליבי הפך לאבן
היום הפכתי לקיר אטום
הרגשות איבדו כל ערך
הכל סביבי חתום

חתומה אני בפני כולם
בבית ובסביבה
הכל חצוי ולא מושלם
אין בעיניי תקווה

הרגשתי דמעה זולגת על הלחי
ליבי החל להתחבר שוב אל הבכי
השמחה הייתה נוכחת יחד עם העצב
ליבי צחק, בכה - איבד את הקצב

עצמתי עיניים, איבדתי שליטה
חשתי בכאב הרגשתי חרטה
רציתי לשמוח שמעתי צחוק באזניי
אך ליבי בכה ובכו עיניי