מתת חסד

30.3.05

כשחש כתיבה
מבעבעת בעמקי
האם עלי לכתוב
למרות שאין היא גולשת?

הזמן מתחנן שאהרגהו,

מתת חסד

ואין לי אמצעים חוץ מאטימת עיניים

מה זה שמונע ממני לכתוב כעת?
מעודי עוד לא
ריחפתי בתהום שכזו,
ולבטח לא חלקתי.

קריאת הדרור

2.4.05

זה התחיל בדכדוך של הנפש
בדמעות שזלגו אך ורק מבפנים.
הילוך תמוהה ללא כל
עוצמה.
אי שימת לב לעצים הקורנים.

ציפור על
התיל ישבה
קראה לחבר שיפיג בדידותה.
רק יונים מאיימות נמצאו בסביבה.
קריאתה לא נענתה.

זה ממשיך בכתיבה של הנפש.
כלוא לי בתא - כלי כתיבה ומצית.
להבה... דף מאירה, יד מצלילה,
צולל לי אל תוך התכלית.

עט
על היד יושב, מזמר
חיוך נצחי על הדף מנקר
חזון הלחנה אגשים כאשר אשתחרר.
קריאת הדרור נענתה.

הכתיבה היחידה

3.4.05

קרה שרציתי לבכות ולדמוע
כפי שרק אנוכי יודע.
כמעט וקרה שזנחתי לעד
הכתיבה שאותי כה הרגיעה.
השכבתי אותה על מיטה אפורה,
חרוזי אותיות בשערה שזרתי.
ליטפתי פניה עם רוח חיי
ושמלה מדף לה תפרתי.

נשיפה אלוהית
דרך חלון מסורג
נשבה מבחוץ לתאי.
הפיחה בה רוח
בזו הכתיבה
ריחפה למרכז בטני.

קרה ורציתי לבכות ולדמוע
כפי שרק אנוכי יודע
כמעט וקרה שהרדמתי לעד
היחידה שאותי להכיר השכילה.

כוריאוגרפיה

6.4.05

מידי יום
העננים יוצרים כבוד לשמש.
אותו מקום
אותה שעה
הם משנים התפאורה,
מרהיבים
כל עין
מלאת הערצה.
ריקוד איטי
וצבעוני
להתעלות על האתמול.
תדעו
לראות! -
תוכלו לראות בפנים הכל.

וכשהשמש כך שוקעת לאיטה
בקצבה הנקי והמושלם.
היא מקרינה לעננים את תפקידם
והרוח מגיעה לעזרתה.
כוראוגרפיה של כוחות הטבע
לא יחווה או יבין כוח השכל,
בתחושה ורצון חלומי
אראה בפנים הכל.

ללחום עימדך
7.4.05

וכמו טבע נפלה בי החלטה לצמוח כדשא.
מבט מחודד לתקרה הפקוחה שצבעה מפיץ חשק.
מלאה בכנפיים פרושות ללא דופי
ועושר מופרך בדמיון.
משצמחתי להיות חלק מאותו יופי,
הופך מאושר
גם בזה המקום.

די לי... הוי בוא וטייל עלי
התרחקת לזמן רב מידיי.
השתחרר נא מן הכלא
וקפוץ לתוך סבכי.

איך זה דיברת מתוך שירי שלי?, הו אדמה.
טיול בחייך הוא דבר נצחי ללא תמותה.
שאיפה מבשמייך - עצמי כה מתבהר.
ללחום עימדך
עולם מטהר.
בסערה
נסתער...

קצב לא מובן

8.4.05

זהו יום של רוחות חזקות!
ישבתי עימן
לשמוע מה הן מספרות
לחוש לאן סוחפות.

נעלתי עיניים
פתחתי השאר...

נודדות הן ללא הפסקה
ולמי שישב
יעצרו, יספרו אגדה
ועל כל סולמות ילטפו מנגינה.

בכל פלאי תבל
לפתע יש חיים
רוקדים בקצב לא מובן.
עלים קופצים מאושר
העמודים מנגנים
לאן לעוף מכאן?

הכל בשאר שמרתי
עכשיו שוב לראות...

זו יצירת פאר
14.4.05

הם כל כך יפים!
קשה שלא לרצות להיות כמותם.
עורבים ונשרים
נעזרים ברוח חברתם.

קשה שלא
לבהות ולהלל
זו יצירת פאר.

ראשי מורכן מעט
ומרוקן מכל סוג מחשבה,
לפתע צל כך עט
מגביה מבטי אל התצורה.

עיט שט
לוקח ממני קצת,
עוטה עלי עצמו לאט
וים של סיסים
לפני מתמרנים,
דרורים להנאה שרים.

כעת נותר לשתות
את כל הציורים והתמונות
לעכל בריות
ולהוציא אותן מילים קדומות:

קשה שלא
לבהות ולהלל
זו יצירת פאר.

נתיב אחד
15.4.05

בין כל הסבכים והשיחים
מצאתי חברים
קדושים כמו מכרה
של מים טהורים
זורמים בזיו ונועם
כמו אשד מפלים
שאת הגב הם מעסים
כשתפוסים לי השרירים.
ישנם זיכרונות של רגעים
בהם היינו דואים זה בתוך זה
פוסעים באדמות מרעה.
צוחקים תחת אותה שמיכה
בלילות של הזיה.

וכמו זמזום יתוש קטן
ממש ליד האוזן
חלפו להן שנים שמתוקות היו כהוגן
וכמה מרנין לצפות
באלו ההתפתחויות
המתרחשות בתוך כולנו
בכל מיני צורות.
בעבר היה עצוב לחשוב
על סוג של התרחקות
אך בחלוף דפים הובן לי
שנהגתי בבורות.
אנו מתקדמים, כל אחד בכמה נתיבים
וישנו נתיב אחד ובו לעד נצעד שלובים.

מזמור ליוצרים

16.4.05

הבוקר השכים להגיע
בטוב לבו המרגיע
יריע באור הרקיע.
נפשי ישובב.

הוא בא בחיוך להתריע:
"מר' חיים שב להופיע
מציע לכולם להפציע"
שמחת ילדים הוא מסב.

הקיצו אחד ואחת
לאט, לאט
לחוות את האור המוחלט
וזה שנמלט
לישון עוד קצת
מידיו זמן חיים נשמט.

בתוך נחל פנים שוטף
שריון השינה מקלף
תחושת ערנות נוטף.
אשרי הזרמים!

את כל העצים אור אופף
דרכו בין פרחים מסלף
עצמו עם כל חי משתף.
מזמור ליוצרים

התערבב העולם
18.4.05

משב רוח מפיח חיים בבקבוק
בדיוק כפי שחניכיי
אז הטביעו בי צליל מתמשך
לעולם...
וגלויות של צחוקך המוטרף שוב שולחות אלי
תנודות של מגע
טיפת גשם מרגשת
אגם...

שילוב טעמים מחיי
שורקים בבקבוק -
ריקוד חלומותיי.

משמצאתי עיניים לראות את הטוב שבך
הופ!, התערבב העולם.
משעמעמת התאורה סוף סוף והתערבלת עלי
אור!, נכנסו כך כולם.

עלה מן העץ הגיע לשלב המנוחה
אט-אט התייבש
את הצבע שינה, ניתק
ונישא...
העץ נותר עירום ומואר
צומח, זורח לבד
עד בוא הפריחה
הבאה...

ריקוד ה-סביב וחיי
מתאחדים ליצירת
חופש חלומותיי.

משמצאתי עיניים לראות את הטוב שבך
הופ!, התערבב העולם.
משעמעמת התאורה סוף סוף והתערבלת עלי
אור!, נכנסו כך כולם.
ומוצא נקודה בה יושב לא חושב
לא רואה או שומע
רק חש
הש...
הש...

כמה בוסר

19.4.05

כמה זה בא לי טוב עכשיו...
ירח מאיר ביום מוזהב.
שעות בין ערביים
בסובלנות נכתבות
אל הדף.

בעשיית צמיד שקעו
כל שריר ועצם, פעלו.
ובו זמנית יצאו מילים
מוכנית
מעמקי...

כמה בוסר נשכב לצידי
מנעים אותו בכושר כתיבה טרי.
מודה לו...
על כל שעשה.

כמה זה בא לי טוב עכשיו...
אור הירח - נצנוץ שנהב.
הפסקות בין שיחות
הן חגיגה
לנושמים.

ציפורים בפתיחת חורים עסקו
לעולמות שונים צייצו.
בתלישת שערה
נמשכות
לעד.

כמה בוסר נשכב לצידי
מנעים אותו בכושר כתיבה טרי
מודה לו...
ומשכיבו לישון.