ובכול זאת, הגדולה המפוארת הזו נותנת בי אותותיה.
איך משב רוח סתווי זה מחדש בי את מעיינותיו.
לפתע נגלים לעיניך ענני האפר הכחלילי האלו המבשרים על השינוי
הגדול הזה בשמים תכולים אשר מאסו כבר מן הכבדות הלוהטת הזו.
כבאה גאולה על כול הצומח והנושם, הכול הופך קל יותר
כמעט מרחפים אנו על טיפות המים הקרירות העתידות לבוא.
שטפי אותי בעצבותך עונה קדושה, מעונה קדושה.
כול הסובב אותי פוצח באנחת רווחה גדולה ומתגלגלת,
והרוח הזו כמו שטפה עצמה במימי קרחונים רחוקים,
אין היא מתערבבת בכול האבק העצום שלנו.
מוחקת היא את קיום מדבר הקיץ הזה, משנה אותו, מהתלת בו, נותנת
לו לנוח מכול עוצמותיו המגודלות.
תני בי את הטוהר, נקי אותי מחטאיי, אהבי אותי, היפכי אותי לחלק
ממך, לחלק מהכול.
הניחי גם לי לנוח מכול החום המקולל, וגם אני אצטרף באנחה
חרישית לכול מה שהינו.