היה היה לפני שנים רבות, כפר קטן באמצע השממה, כפר ושמו חברה.
אך דבר מיוחד היה באופיים של אנשי הכפר. דבר מפחיד ומעט מוזר.
יכלו לקבוע הם את הצלחתו של אדם במדוייק ובביטחון רק על-פי יום
הכנסו לכפר, על-פי הרושם הראשון.
לפעמים אם  היו מקשיבים בלילות אפשר היה לשמוע בבית המשוגעים
שעל הגבעה את הצרחות של האנשים הנכים, שבנפשם לא היו חולים, אך
זהו הרושם הראשון שהם הותירו על האנשים, כי איזה מין יצור נתעב
יעיז לחיות ללא רגל מרגליו או ללא עיניו?
אתם בטח חושבים לעצמכם, מדוע לא ברחו האנשים האלו, מדוע לא
ברחו כל עוד נפשם היתה בם, ובכן זאת מכיוון שכל הנכנס לכפר לא
יצא ולא נאמר זאת סתם...
היה אחד לפחות שכן ניסה, מק פטרינסון שמו היה.
הוא הגיע ביום עגום ועצוב לכפר, גופו שטוף עצבות ומצב רוחו
ממורמר, רק יום לפני גילה שאשתו בו בגדה עם עמית לעבודה, והוא
עוד לא התאושש מההלם שבדבר ומהפרידה.
וכפי שציינתי או לפחות כך עלה בדמיונכם הרושם הוא זה שאת גורלך
רושם...
כך שרטטו לעצמם אנשי העיירה את חיי הבדידות והדחייה שיעברו על
מק, האיש החדש שנפשו ביגון הייתה רדופה, אך לא היתה זו אמת
לאמיתה. כי באופיו של מק לא הייתה נטייה לדיכאון או לתכונה
דומה. לכן ביומו השני בכפר, ניסה לצאת מהכפר. אך הוא לא יכול
כי שעת ערב היתה ושער היאוש נסגר.
זהו היה מקרה נדיר שמישהו ניסה לצאת מאותו כפר. מקרה נדיר
ומיוחד. אך לא עד שהגיע אותו יום אחד.
באותו יום הגיע נער צעיר עם משפחתו לטקס הרגיל, טקס הקבלה של
האנשים החדשים שלכפר להצטרף היו מעוניינים, זה היה הטקס הראשון
בו השתתף הנער והאחרון כך ידע הוא ועוד רבים
האיש החדש עורר בהלה ושנאה בקרב אנשי הכפר וקללו הם את הרגע
שאליהם הזדמן. איש מלא מאוד בכרסו, אם תרצו לאמר בקצרה, שמן.
מיד חשבו האנשים, "זה אדם שכרסו עבה כמו הר, בטח רוצה הוא
לבזוז את ארנקנו, בכדי שיוכל לקנות עוד מנות בשר."
בשומעו את דברי אנשי הכפר מדיפי ההתנשאות והשינאה נתקף הנער
חרדה גדולה והחליט כי אין בנפשו לבלות את שארית ימיו וחייו עם
אנשים מסוג כזה שפוסלים אדם מעצם היותו רחב, לכן החליט לברוח
בצאת הכוכבים, מזל שלפחות אותם לא הכניסו אנשי הכפר מאחורי
הסורגים, כך חשב לו בעצב תמים.
הוא לקח: לחם, מים, מעט גבינה, בגד חם ללילה ושמיכה, יצא בשקט
מביתו כשכולם כבר נחרו עד שהתיקרה, כמעט נפלה.
כשיצא החוצה הרגיש לפתע כאלו נפרץ המחסום שחסם את לבו ורגליו
החלו מקפצות כאלו היו בתחרות עמו, הוא רץ במהרה עד שנתקל בגוף
ענקי, של אישה...
היא היתה אישה עבה בעלת ירכיים ענקיות שהיו על כיסא הגלגלים
בטבעיות מונחות, והחלה היא לדבר בקצרות, "עזור לי נערי, עזור
לי נערי היקר והתמים, ממש ברגע זה, שכנעתי את השומר שברצוני
לצאת אל בית הכיסא ולאחר שחיכה יתר זמן ליציאתי נרדם הוא ואני
ברחתי לי, אנא עזור לי נערי, נער חזק ועז נפש, לא יהיה לי הכוח
להזיז את גופי אל השער עד לבוא השמש.", הנער הביט בה, לרגע
איבד את כל המרץ שהיה בו, אך עד מהרה נתעורר וחזר לעצמו,
"אעזור לך גברת גם אני הולך לשם, יש לי מספיק מים לשנינו ולחם
גם", הנער לאישה קרץ ועד מהרה החל בעודנו אוחז בכיסא הגלגלים
שלה רץ.
הם עצרו לרגעים ספורים ולמנוחה ביער לא רחוק מבית המשוגעים
ולפתע רעיון צץ בראש האישה,
"שאלה לי אליך נער צעיר, נער יקר, רבים הם האנשים שגרים בבית
המשוגעים פה, אף למעלה ממספר אנשי הכפר, מדוע אין הם יוצאים
ביחד ונלחמים, באנשים אלה, מדוע נער יקר?"
הנער לא ידע כיצד לענות לאישה, תמיד חשב שהרי זה מובן מאליו.
הנער והאישה החלו ממהרים לעבר בית המשוגעים אל שער הכניסה.
השומר עמד בחוץ, לא ברור אם עיניו היו פתוחות או סגורות שכן בן
אדם שאינו רוצה לראות עיניו תמיד ייראו עצומות, הנער החל פתוח
במילים לעבר האיש "לילה טוב, ראש בית חולי הנפש, הבאתי לכאן
חולה חדשה, היא רצתה לערוך טקס קבלה אך אמרתי לה שאין צורך,
ושכולנו יודעים כבר לאן פונה יעדה, אנא רק פתח לי בטוב לבך את
הדלת שמולך, היש זאת ביכולתך?" האיש עשה תנועה מהירה ומחן
נטולה, ראש ציר הדלת המסתובב נשמע ואותו ליוותה חריקה איומה.
הנער והאישה נכנסו פנימה והחלו פורצים את כל התאים, הכיצד בטח
אתם שואלים, ובכן היה ידוע שאנשי הכפר לא בחרו להשקיע מכספם
האישי בסורגים לכן מעץ זול היו עשויים ואף אחד לא חשב שיש
מישהו שיעז לפרוץ אותם בידיעה על העונש בכיסא החשמלי, עונש מן
הנוראים.
הם יצאו כולם מתוך התאים יחדיו במספרם כשני אלפים. כל האנשים
שרושמם היטעה את אנשי הכפר הארורים.
חבטו ונוראות עוללו לכל השומרים שניסו את מזלם ולעצור בהם
ניסו, עד מהרה השמועה התפשטה בקרב כל הכפר. ראש הכפר חרד למשמע
זה, אך לא היה ביכולתו לעשות דבר, כי גם אנשי בתי המשוגעים
האחרים שמעו על הסיפור והחלו יוצאים בצעקות ושאגות במטרת
תיגבור.
יום למחרת לא נראה אף אחד מאנשי הכפר משוטט בחופש תנועה, כל
האנשים ה"משוגעים": הנכים, השמנים, בעלי המומים והמוגבלויות,
העניים, המצורעים והזקנות... הם כולם השתלטו בכוח היד על כל
אנשי הכפר.
כלאו אותם בבית משוגעים אחד, בשביל המשוגעים האמיתיים, כך
ביניהם נאמר.
כלאו אותם בבית משוגעים עם קירות בלתי נראים. שניתן לגלות אותם
רק אם בהם נחבטים.
ובטח אתם חושבים לעצמכם. מהו שמו האמיתי של הכפר עכשיו היה...
ובכן אנשים מאוד קשים אתם אם שואלים אתם את זה.
כפר ושמו "חברה".