להתאהב ולדעת במאה אחוזים שאין שום שביב שמץ של סיכוי שאי-פעם
ייצא מזה משהו.
אבל ערפל האהבה שמתפזר במוח יותר חזק מלוגיקה!
יותר תקיף מהמציאות!
ופתאום בטחון של מאה אחוזים, מעלה את השאלה - אבל אולי, רק
אולי, יש סיכוי של אחד למיליון? לא צריך יותר שום דבר בעולם.
רק סיכוי קטן של אחד למיליון.
ופתאום הוא מופיע.
בתור חיוך מקרי,
צחוק חם,
משפט דו-משמעי,
מגע קל,
חום,
או אפילו חוסר רתיעה.
וכל חומות ההיגיון מתמוטטות.
מנסות לשפץ את עצמן, להינצל
קוראות להשקפה אובייקטיבית
מזכירות את כל הסיבות שהקשר לא אפשרי
את כל ההוכחות שהרצון הוא רק חד כיווני
אבל זה כבר מאוחר מדי.
המוח כבר נמס בגלל האהבה.
תחושה נעימה איומה מתפשטת בכל הגוף.
אבל נותר קול הגיון דק בתור מערבולת הרגשות הוורודה.
אותו קול קטן ששומר עליך.
הקול שלמרות כל הבלגאן בראש לא מאפשר לך לפעול בנושא.
הבלגאן של הראש נשאר בראש.
כך עוד יום עובר, ועוד יום, במאבק בלתי פוסק בין הגיון
לרגשות.
עד שיום אחד -

אחד הצדדים חייב לנצח.
או שהאהבה דועכת,
מקרה עצוב וכואב. אבל בריא. נשאר סיכוי שהיא תחזור שוב בנסיבות
חיוביות יותר
או שהקול השקט והמגן נעלם, נבלע בגעש ההדלקות.
והתוצאות של המקרה הזה יהיו עצומות!
לרוב נגרם כאב עצום, בלתי נסבל, מטרף,
שגורם לצעדים נואשים. שינויים תכליתיים.
חרטה, צער. אך את הנעשה אין להשיב. והזמן מביא הקלה.

אבל,
לפעמים,
ואולי אפילו לא פעם במיליון,
אבל לפעמים - האהבה מנצחת.