בנשימה אחרונה
רשמתי לפני רישומי זיכרון ותוגה.
אני זוכר איך היית אז צועדת בחדר
חצאית וחולצה וגרב צמוד.
אמרת שהוא עוצר לך את זרם הדם.

בנשימה אחרונה
חיבקתי אותך אז לפני שהלכת וכאבתי.
אני זוכר איך היית מחייכת אליי  
חיוך של שיכרות, חיוך של פרידה.
אני זוכר אותך שותה את הרוח, את הים מכוס חיי.

בנשימה אחרונה
לא זוכר עוד האם אמת את או בדיה.
הזמן עצר מלכת ונדמה כי נשכח זה מכבר,
המחוגים נדמו וזכר צחוקך התפזר בניכר.
אולי הירח העולה על עירי השחורה מבשר את השמש עלייך זורחת.