הזוכרת את איך
ברגלים קטנות פסעתי לי בין שביליך
כשרגליי יחפות טיילתי לי בין תילייך

בין שבילי הילדות ושבילי המולדת
ועוד שביל בשערי מאפיר
וכשלילה בחוץ עומד כבר לרדת
התוכלי עוד אותי להכיר

אמרי אדמה הגם את לי מתגעגעת
ואמרי לי שאת רואה הכל ויודעת
הרי היית לי כאם שניה
בין תילי עפרך הייתי פוסעת
כדיי לחוש את אותה דומיה

אמרי אדמה, אמרי איך את כה רוגעת
היית לי כאם ואליך אתגעגע
אך כשאלך תיוותרי לבדך
ואיך זה אפשר שלא להשתגע
הי תהי שם לנצח, הו איך
ואיבדת רבים מילדיך
אולם לא נותרת לבדך