אסף יופיטר / אחרי הסערה |
שקט נשמע מעל צמרות העצים
זוג ילדים פוסעים המומים
לא מבינים היכן כל הרעש,
מבוהלים מהשקט שלא ידעו מעולם.
ימים יפים יותר באים,
בי נצור היופי בתקופה קטועה
בטרם קץ מלחמה, היית מוחשית
יכולתי לגעת להיכוות מהחום, מהלהט
ממבט.
שעות של סוף מורגשות, שדות פורחים
ועדין לא הגיע אביב, זה חורף איום
שדועך עם אש עיקשת ,
מה לא הייתי נותן להשיב אותך לכאן
לזעוק מכאב הכוויות
לחייך אלייך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|