דקלה אשל / בחזיוני |
מניפה ידי,
והתמונה שבה חוזות עיני,
אט אט מתבהרת:
רואה עצים
רואה ציפור
רואה כינרת.
אתה יושב על סלע
שר לי שיר,
-אני המשוררת.
אוחז לפתע במותני
ומהדק חזך אלי,
אני מופתעת
מתמכרת
מצטנעת
מתרגשת.
והעוצמה
שבחולשה
להיות לך
אישה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|