|
ביום שאפסע את הדרך
אדע שאמצע אותך בסופה.
ביום שהביט בעינייך
אדע את אהבתך.
אך אותה הדרך בו אני פוסע הינה
שביל הכאב והקנאה.
שביל בו אמשיך להיכשל כל עוד לא אלמד,
אלמד להיות ולא לרצות.
להרגיש ולא לשפוט.
כאשר אנחנו פוסעים מצידי הקו
מצידו השני של הנהר, אנחנו מרגשים
את שהמילים אינם נאמרות
ובכל זאת פוגעות וחודרות מבעד להגנות ולמסכות.
ספרי לי את ליבך, העניקי לי אותי
אפשרי לי לאהוב אותך בלי גבולות
תני לי להפוך אותך למאושרת
למדי אותי להגן עליך אפילו ממך.
ואולי בסופו של דבר ישנו אושר בסוף הקשת. |
|
|
שתי בנות נוסעות
באזור בני ברק
כשלפתע הן רואות
בחוץ, בגשם, איש
רץ בלי מטריה
ועם חבילת ביצים
ענקית בידיים.
אחת מהן: "מממ,
צריך ביצים
בשביל לרוץ ככה
בגשם בלי מטריה" |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.